תחילת שמים לאינסוף
אוספים להם כוכבים אפלים,
תחילת שמים לאינסוף
צובעים את הקשת
שחור.
במבט עגום, מדוכדך
חופנת פניי
בייאוש
לא נורמלי,
בעצב
מיותר...
בראשית נעוריי עודני
והגוף יתכסה בעפר.
[ליצירה]
גם אני
גם אני חושבת שאין זה מיועד לקטגוריית השירה,
המון רגישות המון אהבה המון כאב.
עם זאת אני חושבת שיש מקום להשמיט כמה משפטים משום שזה ארוך מידי,כי הכתיבה היא טובה וגם התכן
זאת דעתי.
תגובות