זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
וואו
הסיפור מדהים, וכל כך שמחתי לקרוא שהסוף טוב בסופו של דבר...
אני קוראת ברצף את כל היצירות שלך, כי הן פשוט טובות, אין לי הסבר אחר...
את כותבת בחסד. תמשיכי.
[ליצירה]
שיר טוב וחזק
הזכיר לי שיר של רועי זמיר מאתר זה, שיר שנקרא "קרבות בודדים". רוצו לראות. אם כי לדעתי האתגר הגדול בחיים זה לדעת לשלב את שני המישורים - הרוחני והארצי - שהרי בני אדם הננו, לא ככה?! והאדם מורכב מחומר ורוח שמטרתם לצעוד יחדיו.
אז אפשר לכתוב שירים על חוסר הצלחה בשילוב הזה, אבל אני מקוה שבחיים זה יצליח יותר...
[ליצירה]
.
תענוג של כתיבה והבעה.
אהבתי את המיזוג אדם-נחש ("על גחוני"),את הרמיזות ("ליפף בפתיל יצרי" הזכיר לי את תמר ויהודה), משחקי המילים ("שמשיאני" - גם נישואין, "האוכל"- יכולת או אכילה) ואת הביטויים היפים כל כך ("מהלכים עלי שלכת", "כמו אז בקרוע ים").יפה.
[ליצירה]
.
השיר חזק ומרשים מאד.את יוצרת ייחודית ומוכשרת מאד ואני רצה לקרוא כל שיר חדש שלך, ואף פעם לא מתאכזבת.כתיבה מיוחדת וזוית הסתכלות מקורית.במיוחד טובה לי השירה הנשית כל כך שלך, שנותנת פן עמוק ומיוחד לכל מיני חוויות נשיות יהודיות.
לגבי השיר הנוכחי: הסוף חזק מאד.אבל לא הבנתי בקטנותי את העניין של התהפכות המינים - מה זאת אומרת שהוא מברך על הנרות?של מי הנר שאנו מתפללים שיכבה?יש מצב להסברים קצרים או שזה לא לענין?אני אשמח בכל אופן...
תגובות