זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
*
גם אני מחכה כבר לחלק ב', כי זה מעניין, אבל רק רציתי להגיד שלא אהבתי את האוירה. יותר מידי ייחוד, יותר מידי קירבה שהיא לא במקום ("היתה אינטימיות גדולה. לא מינית חלילה..." - נו באמת).
[ליצירה]
וואו
הסיפור מדהים, וכל כך שמחתי לקרוא שהסוף טוב בסופו של דבר...
אני קוראת ברצף את כל היצירות שלך, כי הן פשוט טובות, אין לי הסבר אחר...
את כותבת בחסד. תמשיכי.
[ליצירה]
טוב, אז ככה:
מצטרפת לקודמיי - הסיפור באמת כתוב טוב. מרתק. אתה כותב מעולה.
אבל התוכן, התוכן... חולני קצת, לא ככה? כבר אין דרכים אחרות לשמר את האהבה, או שהן בנאליות מידי?
חשבתי בהתחלה שזה סיפור על חיי נישואים ועל אהבה שהשנים שוחקות, משהו שכל אחד יכול להזדהות, אבל הסיפור קיבל מפנה לכיוון לא לגמרי מציאותי ולכן קשה באמת להזדהות.הסכמתי עם חתלתול.
בכל מקרה, כיף לקרוא אותך..
[ליצירה]
סוערה
את גדולה! יכולת כתיבת הסיפורים שלך פשוט לא מצליחה לאכזב. כל פעם מחדש.
מצטרפת לחתלתול: יש בסיפור הזה איזו רגישות דקה ועצב שנרקם לאורך כל הסיפור, עד לתקווה. משהו אחר מסיפורים אחרים שלך.ככה נראה לי.
"האמונה - ציפור החשה באור ומזמרת
בעוד השחר עוטה אופל" (הרב קוק)
תגובות