מעניין מה שאתה אומר. זה נכתב במשיכת קולמוס, באותנטיות מרבית, ובלי שיקולים.
ייתכן שאתה צודק אבל אני מרגיש שדווקא הן הטוויסט המעניין. כאילו יש להם תודעה... :)
תודה!
רסיסי זרע על דו המשמעות אשר בהן
זה מצויין.
טל, יצירה, פוריות
מבט אל השמים ב-
"וחושבים עליך
וקוראים מפי שמך"
וחזרה אל הנמענת
"ושונאים דמותך."
צלם אלוהים שאכזב בדמות נמענת אהובה.
כך לקריאתי המסוייגת
כי השיר לא מנוקד.
והשיר חזק וטוב.
אמילי
לא שאלה אם זה טוב או לא.
פשוט התלבטתי בהבנה שלי את השיר
כי נפתחו בפניי מספר אפשרויות
ובחרתי באחת.
לא שאלה של טוב או לא
שאלה של דיוק. עד כמה אתה מעוניין בהבנת הקורא
זהה ל-מה שניסית להעביר.
[ליצירה]
אוקיי
מעניין מה שאתה אומר. זה נכתב במשיכת קולמוס, באותנטיות מרבית, ובלי שיקולים.
ייתכן שאתה צודק אבל אני מרגיש שדווקא הן הטוויסט המעניין. כאילו יש להם תודעה... :)
תודה!
[ליצירה]
רסיסי זרע על דו המשמעות אשר בהן
זה מצויין.
טל, יצירה, פוריות
מבט אל השמים ב-
"וחושבים עליך
וקוראים מפי שמך"
וחזרה אל הנמענת
"ושונאים דמותך."
צלם אלוהים שאכזב בדמות נמענת אהובה.
כך לקריאתי המסוייגת
כי השיר לא מנוקד.
והשיר חזק וטוב.
אמילי
[ליצירה]
לא שאלה אם זה טוב או לא.
פשוט התלבטתי בהבנה שלי את השיר
כי נפתחו בפניי מספר אפשרויות
ובחרתי באחת.
לא שאלה של טוב או לא
שאלה של דיוק. עד כמה אתה מעוניין בהבנת הקורא
זהה ל-מה שניסית להעביר.
[ליצירה]
מהמם
באמת שיר נוגע ומקסים ורומנטי ומרגש.
תהיתי האם להעיר הערה כלשהי והחלטתי תחילה שלא, כי אני לא אוהב את כל המייעצים מה לשנות ואיך, אבל ראיתי שמיגה הקדימה ולקחה לי את המילים מהפה אז אני מצטרף. יותר מתאים לדבוק בשפה הפיוטית ולכתוב "אהבת נפשי". "איזו מתוקה" בתוך כל הפיוט הזה נשמע כמו פרודיה.
[ליצירה]
היי יורם
תודה על התגובה. שמחתי. תמיד שמח.
לגבי פרוור - כמובן שאיני כועס, ויש לי שני דברים לומר:
ראשית, לבושתי ולכלימתי, איני מכיר את השיר (או שירים שלו בכלל). בהחלט חור שצריך להימלא.
שנית, מהמעט שציטטת לדעתי אין הקבלה או דמיון. כשאני מריץ במוחי סצינה של ישיבה בבית קפה ובחישת קפה אדישה אל מול סצינה של נסיעה בשתיקה רועמת, לדעתי מדובר בשתי סצינות שונות בתכלית.
מה דעתך אתה ? :)
ארז.
[ליצירה]
תודה תודה
חברים אין לכם מושג כמה זה מחמם את לבי כשאני נכנס פעם ב- למצוא את התגובות שלכם. באמת. במיוחד שאני לא כותב הרבה לאחרונה (ולא בגלל שטוב לי).
תודה תודה תודה לכם.
בקריאה מחודשת (אחרי המון זמן) אני לא כל כך אוהב את החרוזים, אבל מצליח להתחבר לזה שוב, משום מה.
[ליצירה]
סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון...
הפסח אני מתאבד.
תנו לי סיבה אחת טובה למה לא.
הפסח אני מתאבד,
ולא איכפת לי מי יבוא.
הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה
וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה
ויראה אותי צונח
צניחה חופשית
צניחת חורין.
כך אפטר באופן סופי בהחלט
מכל המרור בחיי.
הילד יראה דרך החורים במצה
אותי מרוסק על המדרכה
כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא.
הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור.
כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי
נקרע כמו ים סוף
לשני חצאים
שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה
בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה".
לא עוד אשליות
לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה.
הפסח אני מתאבד
ומי שיש לו בעייה עם זה
שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון
שזו עלולה להיות עמידה ארוכה -
עמידת מצרים של ממש.
[ליצירה]
מקסים
כל כך יפה, שזה מזכיר לי כמה כיף כשיש את הדברים הקטנים האלה, וכמה עצוב לי עכשיו.
(רק הפריע לי שעל דברים ממין נקבה כתבת "הם", כמו "הם כואבות", תיקון קטן וזה יהיה מושלם).
תגובות