בס"ד
להיות אחרת
זה להיות קצת
אחרת
ולהרגיש
הכי
אחרת
בעולם. זה להיות
אני
מבלי לדעת בעצם
מה
כל-כך
אחרת
בלהיות אני?!
זה לרצות להיות הכי
קצת
ולהשאר תמיד
אחרת
ולזכור
שלהיות קצת אחרת
זה
להיות הכי
אחרת
בעולם.
[ליצירה]
עדי,
אממממ..... זה יישמע קצת מוזר- אבל, אפשר להציע לך פלסטר?
אני די בעד שתצאי מהמים כי זה בטח שורף לך על הפצע, אבל לא שאלת אותי, אז רציתי לפחות להציע לך פלסטר.
שתהיה לך שנה טובה, שנה של יבשה ולא של ים.
[ליצירה]
קצת אבל הרבה
שיר עם מעט מילים שמעביר הרבה תחושה-
תחושה של סתיו קצת מנוכר, צבאי כזה. היה לי משונה החיבור בין חיילים לריקוד של שמחה. אבל דווקא זה גורם לקורא לעצור רגע, ולקרוא שוב.
גם אני ילדה של סתיו, יש בו משהו, שגורם להתרפק, להתרגש, להשתולל ולהתכנס...
[ליצירה]
***
בד"כ אנל'א נוהגת להסכים עם אנשים אחרים באופן מוצהר אבל דגון צודק בכל אמירותיו. ממש הוציא לי ת'מילים מהפה. וגם רציתי להגיד תודה, כי ממש לא בכוונה גרמת לי מאוד לחייך בדיוק בקטע של עצבות, ואין דבר גדול מזה בשבילי.
[ליצירה]
המשחק ששיחקת בשיר של נעמי שמר
הניגוד בין השיר למציאות
והמשחק מילים (הקול- הכל...)
מעידים על שיר יוצא- דופן, שאפשר לגלות עליו עוד בקריאה שניה ושלישית ואפשר פשוט להנות גם רק בקריאה ראשונה. מקסים, תודה.
[ליצירה]
***
בס"ד
היה לי נעים לקרוא, מעניין שאת כותבת על גשם דווקא בקיץ.
איכשהוא אני מרגישה שמה שכתבת יכול לקרות רק בסיפורים. אולי זה בגלל שאני כבר לא סופרת מרצפות כשאני הולכת ברחוב, או סתם כי בחום כזה של קיץ קשה לדמיין שלולית.
[ליצירה]
די נו! לא התכוונתי לשלוח את הכותרת של הקודם, סתם לחצתי אנטר וזה מה שיצא, אז הקודם זה הכותרת לעכשיו:
יופי, בגלל שלא הבאת לי לקרוא את סיפורך (ואנא בלי תירוצים) ניגשתי למלאכה בעצמי, והריני נפעמת:
ראשית, אני פשוט נהנת הנאה עצומה לקרוא את מה שאת כותבת, זה פשוט כיף. קולח, זורם, מובן אבל מתוחכם, עם מסר שהוא לא רק: "ועכשיו ילדים, תתייחסו יפה לילד הדחוי בכיתה" ותמיד משאיר מקום להרהר עמוקות על המדובר. שנית, נראה לי שיכלת הכתיבה שלך הולכת ומשתדרגת ומשתבחת עם הזמן, לא רק התוכן אלא גם האופן שבו את בוחרת לעצב את העלילה והתמונות בסיפור (למשל איך ששתי תמונות שונות של שני מצבים הולכות ומתמזגות אחת בשניה, וכו וכו) אז תודה רבה לך, שאת מאפשרת לי להנות מכל זה, זו זכות, באמת.
תגובות