אהוב אותי
כמיים צוננים בימי-שרב
אהוב אותי
כקרן-שמש ביום סגריר
אהוב אותי
כי אף-אחד לא.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט ויפה פשוט ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] במילים בודדות אמרת הכל "ואף אחד לא" כמה כאב במשפט הזה... עדינה [ליצירה]
- [ליצירה] ------ נוגע ללב! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קצר ויפה. בשתי התקבולות הראשונות דמויים יפים ואופטימים ,אך הסיפא עצוב ונוגע ללב. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר ויפה שיר קצר ומביע הכל [ליצירה]
- [ליצירה] או.קיי. ... "חיפפתי" קצת... למעשה שמעתי על התופעה הזאת לראשונה (ואולי גם- לאחרונה), בהרצאה שנשא הסופר א.ב. יהושע על אחד מספריו, לפני כמה שנים ב"בר-אילן". והוא הביא עובדה זאת "מפורשות" מפרופ' ספראי (שכמדומני, עדיין מלמד באונ' הנ"ל). טוב, נהגתי לא בצורה אקדמאית, ואני בהחלט מצטער על-כך (עוויתי, פשעתי!) אבל תודו שזאת עובדה מעניינת! ואם אתם רוצים להיות בטוחים במידע הנ"ל (והיכן בדיוק הוא מוזכר) אז כדאי מאוד שתתפסו את הפרופ' הנ"ל, ותשאלו אותו לפשר הדבר!!! ממני, פמיניסט לעת מצוא... [ליצירה]
- [ליצירה] חולק על זה שמעליי מה, כ-ל אגדה צריכה להיות משהו חדש, שאף אחד לא חשב עליו בעבר? גמני חושב שהאגדה הנ"ל היא שילוב של כל היצירות (או: הז'אנרים השונים) שהוזכרו למעלה, ובכל-זאת, אהבתי. קבל ח"ח גדול, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] הה, נחמד ביותר! ולמי שעדיין אינו קולט: הספר "נועם אלימלך" הינו ספר המחשבה המקיף ביותר (אולי אפילו... היחיד?) שנכתב ע"י רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש"ט זצ"ל. ובעניין שינוי הסגנונות: חבר'ה, אתם עדיין לא קולטים? בשעה שהדובר בסיפור בא להביע (ואף לצטט) את דברי אישתו, הוא משתמש בלשון יותר פרוזאית, יותר יומיומית, לציין שהיא (כביכול)- יותר 'קרובה לקרקע', יותר מציאותית ממנו. מה פה לא מובן? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, שיהיה וואלתר! מה זה משנה... העיקר הכוונה! רגע, אולי אכתוב איזה שירון קטן גם על וולטייר (הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18)? ואולי גם על וויזלטיר? אה, לאחרונה מצאתי שזה אתגר די-נחמד לכתוב על דמויות הסטוריות. אתה גם לומד הסטוריה, וגם קצת מעדן אותה, מבחינה פואטית.! [ליצירה]
- [ליצירה] כן כן, זה מספק. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא כל-כך הבנתי מה עושה שם ה'במבה' בסוף, אבל... נחמד... [ליצירה]
- [ליצירה] ארז יישר-כוחך על אומץ ליבך. וכפי שהגבתי כבר על יצירתו של נפש ממללא, "מצעד הגאווה": זהו נושא כאוב, וטוב שיש מישהו שמעלה אותו. כיוון שאני יהודי-דתי, אגדיר זאת (ההומוסקסואליות) כסטייה מדרך-הטבע. אתה אולי לא תסכים איתי, וזו זכותך המלאה. אך אני מאמין באמונה שלמה, שאפשר להתגבר על-כך, אם רוצים באמת. שבוע-טוב לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, זה באמת גדול! בייחוד אהבתי את האמצע, יעני- ההדמיה של העתיד הנשוי... מעולה את, מ-ע-ו-ל-ה ! [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לתגובה ראשית, תודה על התגובה (כבר התחלתי להרגיש די-מיותם... כמעט כולם מקבלים פה תגובות ורק אני לא...). בעניין אליסה, זו כמובן לא אליסה בארץ הפלאות... בטהובן כתב קטע יפהפה שנקרא: fur ellise, לאליסה (אם תרצי, אפשר להפוך אותה לישראלית ממש: "לעליזה"...). אני בטוח, שכבר כאשר תשמעי את הצלילים הראשונים של היצירה תגידי: "אה, וודאי, איך אפשר שלא להכיר יצירה כזאת...). ההסטוריונים השונים חוקרי-בטהובן חושבים כי אותה אליסה היתה אהובתו הנסתרת (אולי הראשונה?). ובעניין נפוליאון- כפי שאת וודאי יודעת, את הסימפוני השלישית שלו הוא הקדיש לנפוליאון, לפני שזה- הפך את עצמו לקיסר, וגם הקונצ'רטו החמישי לפסנתר (זה המכונה: "הקיסר"), ההסטוריונים עדיין מתווכחים, האם זה "קומפז" (מלשון "קומפוזיציה"...) על נפוליאון או לא... יומנעים לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע... אני מזהה פה כישרון! ידידי הנכבד, יש לך את זה! את כושר כתיבת הסיפורת היהודית כל-כך הזו, את ה'עגנוניות' הזו! יופיופיופי, המשך כך! ממני, הראל. [ליצירה]
תגובות