ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
רגערגע...
רק עכשיו קלטתי שזה אינו שיר אחד שחוזר על עצמו, אלא קבוצת שירים (בהתהוות מתמדת) שהכותרת שלה הוא: "שלא תשכחו"... מר קרן הנכבד, אולי (למען הסדר הטוב)- תקטלג את השירים הללו: שלא תשכחו א', שלא תשכחו ב' וכו', כדי שבאמת לא נשכח שזהו אוגדן של שירים ולא שיר אחד החוזר על עצמו שוב ושוב...
[ליצירה]
המממ, יפה!
גם שורות מ"הכבש השישה-עשר" והשורה האחרונה- שלוקחת אותך לספריו של יהודה אטלס ("והילד הזה הוא אני")- בערבול מוחלט עם מציאות ימינו. אהבתי את הרעיון!
[ליצירה]
אני מסכים
לדעתו של אורי. גם אני חושב שצריך לתת הזדמנות שניה ליצירות שנשכחו, אך דעתי היא- שצריך לפרסמן ללא התגובות שניתנו עליהן משכבר (אם ניתנו). שייראו- כמו חדשות, ישר מן התנור!
תגובות