ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה, אהבתי.
יצירה סנטימנטאלית ורגישה, הממחישה את היהודים "ההם", היהודים ניצולי השואה ויהודי הדור הקודם בכלל (ו-איזה יופי! סופסוף יצירה שמוזכר בה "חזן"!). אהבתי, באמת שאהבתי, החזן.
[ליצירה]
כן, גם הפעם...
יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל.
[ליצירה]
[ליצירה]
אלתרמן גאה בך
חוויה מתקופת הצבא מנוסחת בסגנון אלתרמני למהדרין. אבל אולי תנסה לכתוב גם בסגנונות אחרים, יותר מודרניים? חשוב על-כך, החזן.
[ליצירה]
וואאוו, גדול!!!
ומזכיר לי קצת את המשנה בפרקי-אבות: "...ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית-מנוס לך שעל-כורחך אתה נולד..." וכו'. וגם את הערתו של הרב סולובייצ'יק זצ"ל על משנה זו: "אבל ברצונך החופשי אתה חי!" (כבר אינני זוכר היכן בדיוק הוא כתב זאת...)
[ליצירה]
כן...
באמת מוסר בלי מסכות את ריקנותו הרוחנית של האדם המערבי הממוצע... ועל-כן, חייב האדם לחפש משמעות לחייו (ע"ע ויקטור פרנקל). אם תשאל אותי- חושב אני שמצאתי משמעות לחיי בתורה ובמצוות (וגם בסולידאריות אין-קץ לעמנו). ואתה?
תגובות