לפרקים,
נובטים בי רגעי-פעם
מצמיחים מתוכם זיכרונות קרטון
שיקרסו לתוך עצמם
אם רק אנסה
לסמוך עצמי עליהם
ויעלו בלהבה
כשאך אמקד בהם
את
אור-מבטי
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למה ? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את המושג "זכרונות קרטון"... זה כמו לומר "חלומות פלסטיק" או "אשליות שעווה"... יש בצורת הביטוי הזו משהו מאד יפה, אני חושבת. [ליצירה]
- [ליצירה] נו...מה אחדש? טוב..כרגיל;-) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי כ- 8 פעמים ואהבתי כל פעם מחדש [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה שניה שלך מצאתי את הדבר היפה הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את 'זרעי קיץ'. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה... אבל מדוע נראה לך כי איננו בוכים? תרשה לי לנחש כי "לוויית המת" כוללת כל בכי של אדם על דבר שאבד ממנו, ועדיין - רבים מאיתנו מסוגלים לבכות, ורק צריכים לשחרר את המעצור שאנו בונים משך חיינו. [ליצירה]
- [ליצירה] ניגודים אויש. לא אוהב בכלל את העלילה (אם הבנתי אותה נכון), אבל זה כתוב כל כך יפה, והדימויים משתבצים היטב... [ליצירה]
- [ליצירה] מרק: לא יודע מה קורה במחשב שלך, אבל אצלי לכל פריט יש ניגון משלו: העכבר שמיע קליק, והמחשב עונה לו בקליק נוסף... [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה, פשוט מעולה הייתי אומר שזו פארודיה מדויקת, אבל קשה לומר כך כי היא עולה בהרבה על המקור. [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] יש!! יש!!!! תודה, יהודית! מישהו אמר לי שהוא לא כל כך הבין מה רציתי לומר. וחשבתי איך לנסח הסברים שלא יישמעו כתירוצים. והנה באת וקלעת בדיוק למה שכיוונתי... תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] צלית אותי! אבל למה כל כך קצר? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך. אני רואה לפי התגובות שגם היצירה שלך מתפרשת לכמה כיוונים, ופטישים שונים יפוצצו סלעים במגוון צבעים, בדיוק כפי שתיארת. [ליצירה]
- [ליצירה] נעתקה נשימתי ראוי היה האתר הזה לקום, ולא רק כדי שנקרא את השורה "איך הזמן נותן לרוח לפסל לי בפנים". נתת לי חומר למחשבה לשעה הקרובה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוח, זה חסר לי כל מילה משובצת במקומה במקצוענות, והפסיפס כולו מרהיב עין. נפלא! [ליצירה]
תגובות