גל רוגש, אמצע חלום,
הווה סחוף על מזח,
הווה זח וזע ברוח
ציפור פצועה בשמיים
והיא עומדת לצנוח
חסרת כוחות
אובד עדי ידיי
בליל חלום ביעות.
תחושה כבדה,כבדה
כאבן על הלב
כאובדן
כאוב
והנה דלת נפתחת,
אור מציץ
אור מציף
חד
חודר
חד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
----
כל האגדות כולן, ממש קיבצת אותן יחד בדואט משותף, זה די קשה לעשות תמונת מחזור גדולה כזו, כשכולן חיו בתקופות שונות ומשונות
ועל כך תודתי הברוכה
[ליצירה]
שוני עצום בין הסערה בחוץ למסיבה החמימה מבפנים.
מזכיר לי מופע של בועז שרעבי שהתקיים בליל גשם זלעפות, הוא עצמו הודה שהיה לו התענוג לנסוע בקור ובגשם ולהיכנס לאולם עם קהל אוהד שמחמם את הלב.
[ליצירה]
הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות:
משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה
על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים.
ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964.
תגובות