[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
צדיק, זה סיפור טוב מאוד, אבל קצת מאומץ מידי. תפה קצת, ותן לסיפור לעשות את שלו. אני יודעת שזאת לא ממש הערה קונקרטית, אבל אין נוסחאות קונקרטיות בעניין הזה. בחרת במרכיבים חזקים, וצריך להאמין בהם שיספרו את הסיפור.
והם עושים את זה טוב מאוד.
ערוגה מצומררת.
[ליצירה]
אולי נשדך בין סנופקין לילד?
ערוגה, נהנית להעלו שירים נשכחים לרווחת הכלל.
(אולי כדאי להעביר את התגובות הללו ליצירה נפרדת? שפיצ ואני נוכל להתמוגג לנו בחשאי..)
[ליצירה]
ממזר לקח את לקיצוניות, אבל השורה התחתונה היא שלא כל מה שנכתב צריך להכתב, ולא כל מה שצריך להכתב צריך להתפרסם. יכול להיות שיש יוצרים עם "עולם פנימי עשיר" שלא צריכים שום תיקונים, אבל השיר הזה, לא ראוי להגדרה הזאת. וכל שיר שנכתב לפי הנוסחא הזאת, קשה לי להאמין שיהיה ראוי להגדרה הזאת.
באדיבות ערוגה, מרשם חלופי:
קח את הרגשות והמחשבות של בוקר,
חכה עד שתגיע המילה הנכונה,
שעבד אותה לדיוק,
השחז אותה לאמירה,
שחק איתה עד שלא תהיה בנאלית וסתמית, שתהיה ראויה לזמן ולקשב שהקורא ישקיע בה,
הרעף עליה מבטי ביקורת לוודא שהיא מדוייקת ואיכותית,
וכשתסיים,
תראה אם הצלחת לגעת או לעניין אחרים שאינם הקהל הקבוע שלכם.
מה דעתך?
[ליצירה]
מה?
אם בקטע הקודם, ממזר זיהה ואילו אני נותרתי במתח עד הסוף, כאן גם אני זיהיתי, ואין ספק שזה פוגם בהנאה.
יש לך יכולות מפליאה לתאר סיטואציות ישנות כיומיומיות וזה מבורך, אבל אלמנט ההפתעה חובה- כדי שגם אנחנו, אלו שלא התברכו היכולת הזאת ישארו עד הסוף הטוב.
לך בכוחך זה וכתוב סיפורים פחות שקופים.
:)
[ליצירה]
הרעיון טוב. טוב מאוד. (לא הבנתי את המחווה, כך שאני לא יודעת אם רק השם מחוותי או כל השיר).
אבל-
אולי היה כדאי לכתוב את המלחמה האנושית בלשון רבים כדי להבדילה מהמלחמה הגברית. (אלא אם כן רק גברים אנושיים... :))
דבר שני- חיתוכי השורות מאבדים מהטעם כשמשתמשים בהם יותר מידי.
לרוב זה רק מאריך את השיר באופן שמקשה על הריכוז וחבל.
בתוכן אני לא נוגעת. רק שותקת קצת.
*.