העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
---
הבעיה ביצירה הזאת, שדורש צנזורה שלה, זה לאו דווקא הנושא (יחסים הומוסקסואליים), אלא
"איך מלוא אונך
כנגד ירכי נלחץ"
זה מסר מיני בוטה, פרובוקטיבי ולא מתאים.
[ליצירה]
---
באמת, אין לי מה גאה להיות במוצאי. ולו היה מגרמניה, מספרד, מהולנד, ממרוקו, מאוסטרליה או מהפיליפינים, אין לי מה להיות גאה בו.
כן, הוא מעשיר את חיי במאכלים, במוזיקות אולי, באספקטים מסויימים מאוד בתרבות שאני נחשף אליה.
אבל הוא לא חלק מהזהות שלי, אני לא רוצה להמשיך את זה.
כולם קיבלו את התורה בסיני,
ושל כולם היא המדינה, והארץ.
מין סגירת מגעל שכזו.
רן, יהודי ישראלי.
(כתבתי על זה קטע שיכול להבהיר את זה יותר טוב - תקווה לעיגול הנושן)
[ליצירה]
---
היצירות שלך יכולות להיות יותר טובות בלי המילים הלא נעימות (השכנה הכוסית, שבריר רגע מזדיין).
וגם את הקטע הזה אהבתי, מלבד הסוף שלוקח הכל לאיבוד, אבל שימת-הלב שלי לכך שבאופן עקבי יש מיליםלא נעימות ביצירות שלך, קצת מונעת ממני להתפעל ולהיות מרוצה.
תגובות