'עברית מדוברת'
----------------
בנמל-תעופה הומה ושוקק חיים
(ומופלא: הוא אפילו איננו 'שלנו')
שומע אנוכי 'עברית מדוברת'
בפי מליוני נוכרים...
...כנראה שאינם כה שונים (בהרבה)
מעימנו...
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] !!! כך אמר ה'ממזר' והוסיף החזן: יישר-כח לך, "ממזרון מדופלם"! אך הרשה לי לך לייעץ 'קטנטנה', בתקווה שבליבך היא תישכון בפינה (?): בעת גיוסך, נא אמור לקצינת הפיקוד: "רוצה אני זאת להיות- החרזן הרשמי של הגדוד!" טוב, השיר מאולץ הוא, השורות מתארכות, כי לא זו דרכי- סוג שירה שכזאת.. [ליצירה]
- [ליצירה] מה עוד ניתן לומר... שעוד לא נאמר??? צ'מעי ילדה (אל תיעלבי, זה ביטוי של חיבה!) עוד ילמדו עלייך בחוג לספרות עברית באוניברסיטה! מצטרף בחום רב לקודמיי (במיוחד- לעופים פלאפון) ומחכה בקוצרוח לעוד חלק(ים). שבצ'לום לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת נכון "אנשים/ באמת קוביות"... גם אני אהבתי את הקישורים בסוף (שאפשר לקשר שורה אחת לזו שלפניה, וזה יוצר משפט אחד, אך גם- לזו שאחריה, וזה יוצר משפט אחר...). [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה, רן פשוט מעולה!!! וכל מילה נוספת- הורסת. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, יש אקליפטוס לימוני אני בעצמי ראיתי. ובעניין "הבונים החופשיים"- אני הייתי כותב: "הבונים החופשיים/ מערכים" אבל גם-כך זה יפה. אהבתי, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם הפעם... יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, זה באמת שייך לכולנו... הלוואי ונזכה לקיים! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, זה כל-כך בנאלי, נו- אבל תמיד טוב לקבל- קצת מוסר, גם אם שמעת זאת מליון פעמים בעבר. [ליצירה]
- [ליצירה] י-פה! גורל אחד לכולנו, למרות הכל! [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, עוד אף-אחד לא הגיב לזה??? בושה וחרפה!!! אני חושב שזה ממש גאוני! נכון, אמנם בשיר אומרת המשוררת: "ופשוטים הדברים וחיים..." ועוד יותר מזה: "ו-מ-ו-ת-ר ב-ם ל-נ-ג-ו-ע !" האם אמנם פשוטים כה הדברים? מסתבר שלא... כי הם נמצאים מאחורי סורגים כלשהם... סורגים אבסטרקטיים, אבל סורגים... והשאלה הפותחת את השיר: "האמנם עוד יבואו ימים"- לוטה (עדיין) בערפל... [ליצירה]
תגובות