[ליצירה]
הסבר קט:
ב"ה
זה מעין השלמה של היצירה שהזכרתי (העונות וכו'), ולקרוא רק חצי.. זה פשוט לא שלם... למען האמת כבר כשכתבתי את החלק הראשון תכננתי לכתוב את החלק הנוכחי, כדי שזה יהיה כאילו חורף (החלק הקודם), קיץ (החלק הזה), ועונות המעבר (הסוגריימים, שהם גם זהים בשתי היצירות). אבל היה אז תחילת הקיץ, ולא הייתי מספיק קייצית כדי לכתוב את זה, אז רק עכשיו יצא לי לכתוב. אבל אם עכשיו הייתי מוסיפה ליצירה הקודמת את החלק הזה בתור "עריכת יצירה", אפחד לא היה רואה את זה , אז כתבתי את זה ביצירה חדשה, אבל זה בעצם אותה יצירה... וכוונתי היתה שתקראו אותה בשלמותה. מה גם שאפשר להתחיל לקרוא אותה מאיזה קטע שרוצים, כי זה מעגלי.
מה, אני משווקת את עצמי? אני?! אני אמרתי למישו להעלות מן האוב את החלק הקודם של היצירה, שכבר טבע באבק?..
[ליצירה]
המממ...
הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:))
נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית...
'אבן שואבת' בלעז...
[ליצירה]
שתי אזנייך השעירות
תמונת שעווה האוטמת
את מוחך
בלונה פארק
של עור ותוף וחושך
מחליקים אל תוך ראשך
המתפוצץ
הנקרע משירך.
(שיר מקסים כתבתי, הא?)
ועכשיו תגובה: השיר שלך די נחמד (אם כי לא כמו שלי), אבל למה נחיריים? :)
[ליצירה]
ושכחת להביא את הנוסח ההפוך.
איך נדע מי רצח את רבין?
טוב, בשביל זה *אני* פה. והרי הנוסח ההפוך:
אתה ואתה אני אני אז אתה שאתה בגלל אתה ואתה אני שאני בכלל אני אני אם אבל אתה לא ואתה אני לא אני אז אני שאני בגלל אתה ואתה אתה שאתה בגלל אני אני אם --- השב"כ. (טוב, את המילה האחרונה הוספתי, כדי שזה יענה על השאלה "מי רצח את רבין").
ואם התכוונת לגרסא הפוכה יותר:
אם אני אני בגלל שאתה אתה, ואתה אתה בגלל שאני
התא התאו ינא ינא זא התא התאש ללגב התא התאו ינא ינאש ללגב ינא ינא מא לבא התא אל התאו ינא אל ינא זא ינא ינאש ללגב התא התאו התא התאש ללגב ינא ינא מא.
שימו לב כמה פעמים חוזרת המילה "התאו". ליפך, מדובר בצופן סתרים שצופן בחובו את העובדה שתאו כלשהו רצח את רבין. והרי זה כ"כ מתבקש, שמי שמסוגל לרצוח את רבין, מוכרח להיות תאו כלשהו. ללא ספק.
**************
"את אף פעם לא באמת מגיבה לי, רק לתגובות שלי", התמרמר לו מילון מסויים, והביא בעקיפין להווצרותה של עוד תגובה בלתי עניינית. לפיכך, אכפר על פשעי ואוסיף תגובה ליצירה עצמה, לאחר גדר ההפרדה,
**************
כלומר - פה למטה.
דומני שלא ירדתי לסוף דעתו של הכותב, אך התרשמותי מתחילת דעתו בהחלט ראויה לציון. כפי הנראה, מתוך הערכה כנה השתמשתי בהשאלה במשפט האחרון מהשיר, בכתבי את ההודעה-חסרת-הקשר הקודמת. עתה, באתי במטרה להשיב את החפץ השאול לבעליו. ללא ספק מעשה זה מצדי משקף הזדהות. אבל אין לי מה להביא לאורחים, רק בצלים.
[ליצירה]
סופיתי
ב"ה
אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר:
אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה.
נו, כמה נקו-דוט?
[ליצירה]
אחלה של סיפור. שנון ומצחיק ונהדר. רק את אכילס והצב לא הבנתי. והתיאורים שלך היו מאד יפים ומתאימים לדמויות, רק לא הבנתי למה הפכת את גלואה לטיפוס משועמם. פשוט כי לא היה לך משו נחמד להלביש עליו? או שיש סיבה עמוקה?
לסיכום,
"אנחנו המתמטיקאים, כולנו קצת משוגעים"
[ליצירה]
ולדעתי,
ב"ה
הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע.