לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא: אמרת כך: "לכן צריך לבחון כל סיפור ושיר גם דרך המשקפיים האובייקטיביות (של המבקר), בקריאה שניה. קריאה ראשונה ספונטנית - שניה ביקורתית. זאת לא הערה ביקורתית כלפי כל מאן דהו. אין אדם שפטור מהמקסם הרגשי הזה (ואני בכללם): אבל רק מעטים מצליחים להתעלות עליו." יש לי הסתייגות קטנה. לדעתי, יצירה (ספרות וכל סוג אחר של אמנות), מנסה להעביר הרגשה בעזרת כלים כלשהם. הקריאה הראשונה צריכה להיות ספונטנית. הקריאה השניה ביקורתית. אבל הקריאה השניה לא צריכה לנסות להראות שמה שהרגשת בראשונה זה סתם רמאות, מניפולציה רגשית, ואסור לך 'ליפול בפח' של הדבר האיום והנורא הזה. להפך. בקריאה הראשונה הרגשות עוברים או לא עוברים דרך היצירה באופן פחות מודע, והקריאה השניה, הביקורתית, צריכה לנסות להעביר את זה למודעות, ובה צריך להסביר מה ביצירה גרם לכל הרגשה. אם הרגשתי הזדהות, אילו כלים ספרותיים גרמו לי להרגיש את זה? אם השתעממתי ולא הצלחתי לקרוא את הסיפור עד הסוף, מאילו דברים באופן הכתיבה זה נובע? כלומר, הקריאה השניה לא מנסה לסתור את הראשונה אלא להבין אותה ולנתח אותה דרך הכלים של הספרות, או כל אמנות אחרת. אני לא חושבת ששייך בכלל לדבר פה על מניפולציות רגשיות. אין שום דבר לא בסדר בהעברת רגש בסיפור, או קטע, או מה שלא יהיה. חבל שאתה חושב שהתחברות לרגש היא דרגה נמוכה שצריך להתעלות מעליה. [ליצירה]
- [ליצירה] 'אני משאלת המוות שלך'. היא קמה ואבקה את ברכיה. 'רוצה לשחק?' [ליצירה]
- [ליצירה] מממ... גמכן טעים. ב"ה זה מאוד שונה מהקודם. מאוווד. הרגשה אחרת בכלל. לזכותו של הנוכחי יאמר שהוא יותר סוער, לודעת אם זאת המילה, ויש יותר זרימה וקישור בין השורות. לא ששם אין, פשוט השיר ההוא יותר משרה אווירה בצורה מדהימה, וזה יותר מכניס את הקורא לתוך איזשהו פיתול מעניין. הה, עלי והצליחי. אם לא יוצאים לי שירים בזמן האחרון, אני יכולה לפחות להטפל לשירים של אחרים ולפלסף קצת, כנחמה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, חתלתול, קראת את הספר הזה? שים לב למה שסוערה אומרת לך: "אני חושבת שגבר שקורא ג'יין אוסטין בהחלט יכול לרתק אותי בכל קנה מידה". ;) [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, זה נהדר! מצפה להמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ציירת את זה כבר לפני איזה שנה שנתיים? בכל מקרה, כבר אמרתי לך שזה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] הכפפות מעולם לא היו. דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים, והשיר מאד יפה ומעורר מחשבה. האם אפשר באמת להוולד שוב ושוב? גם העלים הנושרים מגיעים בשלב מסויים לאדמה קשה, ומתפוררים אל הלא-כלום בלי לגעת בעומק השורש. שום דבר לא יכול להיות כמו שהיה. הלידה המחודשת כביכול, היא לדעתי צמיחה של ענף חדש. ההתחבטות בגעגועים ובעבר לא מצליחה להחזיר אותנו לשם. רק להכאיב קצת ולהעיף אותנו ברוח. וגם אני לא ממש הבנתי את הקשר לדם. [ליצירה]
- [ליצירה] מה אתה מגחך? ב"ה האינך יודע שבאנטרקטיקה, בקור החודר דרך כל העצמות, כללל המוני האנשים שחיים שם מדליקים את הלפטופ בתוך האיגלו, קוראים את מילותיו של שמואל ירושלמי, ולבם מתחמם (עליו)? ומרוב ששיריו מדברים (או צועקים) על כל לב, אין צורך לתרגם אותם, לפי סימני הפיסוק, הכל כבר מובן! הנה, לדוגמא, שיר שתורגם לצ'רקסית: - ! , - - ; !!!!!! !! , - , ; !!! , - הרי כל קומוניסט שפוי (יש דבר כזה?), לאחר קריאת שיר כזה, ישר מתעוררים בו ניצוצות קומוניסטיותו והוא הולך להבעיר צמיגים כדי לחמם את הנשים החד הוריות שאין להן כסף לקנות מזגן משוכלל עם תריס נפרד לכל חדר שלא עושה יובש! [ליצירה]
תגובות