[ליצירה]
אני לא זוכרת שקראתי את זה בכלל
והסיפור יפה ומרגש ובכיתי בסוף, התאמצתי שלא לייבב כמו ילדה קטנה, אבל זה עדיין עומד בעיניים.
המתח בין הידיעה וחוסר הידיעה השזור לאורך כל הסיפור, הגילוי בכל פעם, הפרטים הקטנים לעומת הכלל שמתבטא בתור חיילים כקבוצה, ועם זאת כל אחד בקבוצה הוא עולם שלם, בכי של אחת שהוא בכי של עם על אחד שהוא סתם אחד מתוך הקבוצה הזאת, הציניות שלא ניתן להתנתק ממנה לעיתים וגורמת לסוודר ולריחות להיות איומים ונוראים, החיוך כדבר אסור בתקופתנו הקרה, שגם משתקפת בגשם שבחוץ, שוב, גשם כללי לעומת הגשם הפרטי שבעיניה, במבחן - בפנים סוודר מחמם ותה מהביל, בחוץ יונים, שהן סמל השלום, ועומדות להן בקור, החום שקיבלה לכאורה מהחוג שנתפס כרע, אך במציאות התוצאה טובה בעיני המתבונן מהצד, שוב, האמבטיה החמה בה תטבול עצמה בשביל להירגע, שזה אולי צורך בסיסי של כל אחד, אפילו הקר ביותר, הקביעות של חוג הג'אז לעומת המקרים השונים, המגוונים, שמתרחשים בכל פעם,
מה עוד?
איזו הודעה מבולגנת.
[ליצירה]
לשקוע בשינה,
לתת לשינה לשקוע בך.
תתקע את השינה
במקום הראוי לה.
בהישג יד,
אבל לא קרוב מידי.
היא עמוקה,
תיכנס ולא תדע איך לצאת,
תחשוב שאין כבר שום סיבה לצאת,
צריך לדעת להפסיק.
שים אותה על המדף.
היא הסוד שלך,
שאף אחד לא יגלה לעולם.
תעטוף אותה
בספר,
בכדורים,
בחלב חם.
כשעוטפים משהו הוא פחות נגיש.
אז מה יצא לך, הא?
השינה האידיאלית לא צריכה תחפושות.
אתה כבר תזהה אותה
בחלומות טעימים
שיעבירו לך את הלילה בנעימים
ולא תזכור אותם כשתקום -
הם שייכים לה,
הם ילכו איתה.
====================
מלא ניגודים. ניגודים של אמצע הלילה. ניגודים טהורים. מזדהה בכמה קטעים. ואני התחלתי ללמוד תורה מתוך שינה. וחבל על דאבדין ומשתכחין.
תגובות