משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
הייתי נותנת לזה כותרת אחרת
משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים.
אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד.
[ליצירה]
בטוח
יש פה איזה עומק. צריך רק למצוא אותו.
את הסיפא ממש לא זכיתי להבין. אולי ננסה מחר.
[ליצירה]
[ליצירה]
מצטרף לשבחים וכו' אבל דווקא בגלל הרמה הגבוהה אני מבקש לומר שיש בכתיבה שלך עומס רב מדי של תיאורים וכן הגזמה בדימויים שנותנים תחושה של חוסר אותנטיות ולפעמים אף פתטיות.
סתם כדוגמה-- "המחיצה שביננו עמדה באוויר בדמות שרב
מחניק. השתעלת לתוכה. נשמתי אותה." לא צריך להיות ציני במיוחד כדי שזה קצת יעצבן לא? :)
לדעתי את צריכה לזקק את התאורים האלה
זר
תגובות