מצחיק איך גם האבנים המשתלבות, בלמטה של הרחוב - מצליחות להראות כמו צמר גפן מתוק
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ה"בלמטה של הרחוב" מסתדר לי מצויין עם "צמר גפן מתוק" וכמו הצמר גפן, גם המשפט, מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! את כותבת גם דברים שמחים! (ומשמחים). דרך חמודה להסתכל על אבנים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח זה העלה בי חיוך. אני מתה על הדבר הזה-האנשה. איך שהאבנים "מצליחות"... חמוד. ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] סוף-סוף מישהו כותב משפט אחד בבמשפט אחד [ליצירה]
- [ליצירה] ביוגרפיה? אהבתי נורא. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] די חוזר על השיר השני. ושוב - זו לא בדיוק סיפורת.. עם קצת יותר מלים אפשר לעשות מזה סיפור. לכאורה הרעיון כאן הוא שיר אהבה די פשוט; אבל אני חושבת שאפשר לכתוב גם סיפורי חכיון טובים. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי! שוב עשית את זה... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטערת, אבל לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי רעיון רציף מההתחלה ועד הסוף. אין כאן רצף. השורה השנייה מבלבלת - הקיטוע במשפטים מערפל את המין של הדובר/ת. לא הבנתי מה זה כרית פרוצה. יש רצף פעולות - הכאה, סגירה, המתנה; לא הבנתי איך הן קשורות אחת לשניה. בשורה התחתונה, אני חושבת שכדאי לעבוד על ההעברה של הרעיון בצורה רצופה ואחידה. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] די בוטה :) מצא חן בעיני. שורה שלישית, מילה חמישית - טעות הקלדה, כנראה, ואם לא אז אשמח להסבר. וסימן השאלה בסוף קצת הפריע. [ליצירה]
- [ליצירה] התבלבלתי. בהתחלה נראה שמדברים שני אנשים, או שהדובר/ת בא/ה בשם אדם נוסף - ואז מתברר שמדבר רק אדם אחד. לא ברור מתי נעשית ההפרדה - מתי משני אנשים הדובר הופך לאחד (אני *יודעת* שזה קורה בסוף, אבל המעבר לא ברור) אהבתי את ההתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] עמית יקר זה בהחלט לא מתאים לקישון, "פשוט עלוב"... אבל אני לא אחזור על זה כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] אי.. [ליצירה]
- [ליצירה] והוא היה אומר - "קשקשת אווירתית".. מוכר. מריר. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. חסרות לי מרכאות. אהבתי. [ליצירה]
תגובות