[ליצירה]
עמוק מאד
ממש עמוק ונפלא לדעת בעצם שכל החושך תלוי רק במציאות של אור .
נפלא ממש ומאד מנחם
אנחנו לא לבד
בעצם כל החושך זה רק מצב של ריבוי גדול של אור שקשה להחיל אותו (כפי שהרב קוק משתמש בביטוי הזה "אוצרות חושך" באיגרת שהוא מביא בתחילת אורות התשובה בהוצאת אור עציון שמתחילה במילים "ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית בדבר בטחון התשובה ..." או משהו כזה. תבדוק שם בתחתית העמוד).
[ליצירה]
מזדהה, אך משהו לא מובן זו לא את ששולחת את הבקבוקים, אם כן למה את זאת שגם שולה?
או שמא הם לא מגיעים לאף אחד, אם כן הם לא אמורים להיות ריקים אלא מלאים במכתב.
[ליצירה]
אוי. "(
למה את כל כך סקפטית.
האמיני. וכשתאמיני, יבוא הכל, גם אישך, גם תפילתך.
(אני פעם האמנתי שזאת שיעודה לי, אוצרת את תפילותי {ראי ערך 'אוצרת תפילות'}).
[ליצירה]
נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים.
אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר.
תגובות