על הלחם לבדו ישב האדם
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. איזה כישרון.... כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] הפסל יפה והרעיון משעשע אך הצילום לא מוצלח כלל. [ליצירה]
- [ליצירה] פששש מצוין! זווית מוצלחת ביותר לעניות דעתי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. התכוונתי לפסל, לא לצילום. אם כי לדעתי גם הצילום לא כל כך גרוע. [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתה ^. פסל באמת יפה ורעיון משעשע, אבל הצילום ממש ממש לא טוב. יכולת להשקיע גם בזה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה נראה כמו לחם. |אייקון ריק מתוכן| יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין. מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום. אהבתי בסך הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, אדיר פשוט אחלה רעיון... [ליצירה]
- [ליצירה] עשית מעשה שלא יעשה וחיברת בין הלחם היום יומי העגול לבין החלות המרובעות של שבת ועוד חיטה מלאה?! אחלה רעיון [ליצירה]
- [ליצירה] זה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי שמחה אם היה הסבר לרקע של הציור. אני לא מכירה, וכתוצאה מכך לא מבינה. בכל אופן, ציור יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כאלה סיפורים אני אוהבת. אבל חבל לי שהשארת את שניהם שטוחים. מה דעתך להוסיף יותר צבע לשני חלקי הפאזל המקסים שהרכבת פה? לתת יותר אופי לשניהם, יותר רקע, להרחיב ולעבות את הסיפור עצמו. הוא יכול לקחת יותר זמן, או להתחיל יותר מוקדם...תני לנו יותר!:-) [ליצירה]
- [ליצירה] * וגם הקישור של אסף. מהמם, במובן החזק של המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים. סיפור חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהיתי. לרגעים עם השוקולד המריר ולרגעים עם הלבן. [ליצירה]
- [ליצירה] מה השיר מחדש? מה יש בתפילה הזו שאין בתפילות המוכרות? בנוסף, יש טעויות ניקוד. (עיין במילה "לחיים") [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם הכותרת אופטימית יותר, אבל זו של רוני נכונה ומתאימה יותר לדעתי. שמתם לב שהכיפה הכתומה היא ליד הכיפה של צה"ל? [ליצירה]
- [ליצירה] אינטימיות גדולה מולידה כאב עצום. (מתוך אחד מדפי הבוקר.) וטוב, טוב שאת את, טוב שבתמימות, עדיין ואחרי הכל. שנה של טוב. טוב מטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם החוקים נוקשים, וזהו האתגר: להצליח להכניס את התוכן הרצוי בתוך המגבלות. הייקו הוא הצד הקיצוני בעניין, אך באופן כללי אני מאמינה בגבולות ביצירה. הרבה פעמים, כשאני מתלבטת בכתיבת שיר, אני מחליטה לא לזרום עם המילים אלא להכריח את עצמי לחריזה, למשל. ודווקא אז,בגלל שאני נאלצת לחשוב יותר, אני מצליחה למצוא את המילים הנכונות יותר עבור השיר. ומעניין שההייקו צמח בתרבות היפנית האמונה על סדר ומשמעת, ואילו הישראלים, ברובם, מעדיפים שירה נטולת כללים ומסגרת. (מוסיפה קישור לתרגיל מעניין) [ליצירה]
תגובות