דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין.
מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום.
אהבתי בסך הכל.
[ליצירה]
דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין.
מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום.
אהבתי בסך הכל.
[ליצירה]
תמונה נהדרת. המון הבעה. זה גרם לי להסתקרן על מה הוא מסתכל.
[מישהו פה הזכיר בזמן האחרון "תמונה של חייל"?... (ע"ע הרמוניה..)]
איזה מין פילם זה? (כל התמונה נראית על הסקאלה של ירוק-לבן אבל לא ידוע לי שיש כזה דבר..)
[ליצירה]
אני לא חושבת שיוחאי התכוון שיש בעיה בתיעוד, אבל בצילום צריך להפוך את התיעוד למשהו מעניין. לכן אני חושבת שהמרחק גורם לתמונה להיראות מאד בנאלית ולא כל כך מעניינת - כמו צילום משפחה, או סתם צילום נוף שבמקרה נתקע בו רחפן.
גרסת המיקרו היתה יכולה להיות מושלמת אם הוא היה גם באויר.
[ליצירה]
קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים.
דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.)
וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים.
מחכה להמשך!
[ליצירה]
הגזמת. אהרון? "איש העושה אלוקים"?!!!
כן, אני יודעת שזה מה שכתוב בפשט. אבל ב"ה אנחנו חכמים יותר מכדי להעמיד את אהרון במעמד של עובד ע"ז. בטח יותר מאשר להציב אותו כניגוד של משה, כזה ש"בגללו" נעשה העגל!!!
[ליצירה]
אוה, מדהים.
האמת, לי לא כ"כ מתאים עליסה בארץ בראשית, ואלרגיה לחתולים כשאני על סף דמעות, אבל זה חלק מהקסם שבכתיבה שלך.
לו אני עורכת בצורה, כי אז הייתי מציבה קישור לדף היוצר שלך בעמוד הבית.
זה לא בסדר שצריך להתאמץ בשביל התענוג.
נ.ב.
לא הצלחתי למצוא סיבה מספקת למילה "שטום", אני מתירה לעצמי להניח בעזות שזו טעות הקלדה. האם אני טועה? אם כן, אשמח להסבר.
תגובות