אכן מבחינה מקצועית ישנה חשיפת יתר אך לדעתי, בעקבות הטשטוש שנוצר נותר מקום רב יותר לדמיון. צריך לזכור,צילום הוא סוג של אומנות ובאומנות לומדים לדמיין.
תודה לך שלא גזלת...
[ליצירה]
אכן מבחינה מקצועית ישנה חשיפת יתר אך לדעתי, בעקבות הטשטוש שנוצר נותר מקום רב יותר לדמיון. צריך לזכור,צילום הוא סוג של אומנות ובאומנות לומדים לדמיין.
תודה לך שלא גזלת...
[ליצירה]
קראתי כבר 3 פעמים ולא שבעה..
אין מתאים ממחשבות נוגות כאלו ללילה חורפי.
ו...גמני.. חובבת סוגריים.. :-) (אולי בגלל שלשם נכנסים כל הדברים הלא בטוחים).
[ליצירה]
זה לא נאמר מתוך עצבים,חלילה! אלא מתהייה אמיתית- הרי המיקום בו צולמה התמונה לא מתבטא בה, אין אפילו רמז לנוף, אז לא ברור לי למה זה פרט חשוב.. אלא אם כן זו סקרנות,ואז זו סיבה מספיק טובה :-)
[ליצירה]
ובכן.. מזרח תאילנד.עומס חום מטורף (באיזור ה40 מעלות) וכל החיות במנזר מעולפות, כולל העיט הזה. אבל מה..ממש רציתי לצלם אותו..אז הצקתי לו המון- ברעשים, מחיאות כפיים, קולות משונים..בסופו של דבר הוא התעצבן וזז והתוצאה לפניכם :-)
(שמתם לב לזקן??)
[ליצירה]
במאמץ עילאי אני מתגברת על הציניות ("לראות את היופי בדברים הקטנים"..אין יותר קיטש מזה) ומודה שזה סיפור יפה, ובעיקר נעים וזורם לקריאה. (ותודה לילד שהמליץ והביאני עד הלום)
[ליצירה]
המיקום של האור מצוין, מדגיש את תחושת המתכת (כן,יודעת שזה סתם פלסטיק, ובכל זאת). אבל בכדי להעביר את הרעיון של מסכה, אני חושבת שהיית צריכה לצלם את כל הפרצוף כדי להשיג את ההשוואה בין פנים אנושיות למסכה קרה. בתמונה כמות שהיא, רואים רק מסכה ולא ברור מה היא מנסה להסתיר. מעניין,מה המורה שלך אמרה על זה?
[ליצירה]
.
כך גמני מרגישה כשסוקרת עוברי אורח.
והביטויים שלך..מקסימים ממש ("לראות איך העולם
מתקפל כול יום אל תוך עצמו במגע קל, שלא ניתן לראות אם הוא השאיר סימן")
יפה כתבת!
תגובות