אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא אוהבת את זה. זה ספוג מדי ברחמים עצמיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] אנשים באינטרנט ערים בכל שעות היממה. זה חלק מהעניין. ותודה לכולם :) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה אומר את אותו הדבר לעצמך כשאתה קורא אחרים פה? [ליצירה]
- [ליצירה] א. אני מסכימה עם רן. ב. זהירות, אני מתחילה להתמכר לסיפורים שלך. ג. לא! לא!!! בבקשה לא! סיפורים כמו זה גורמים לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, מתפללת שלי זה אף פעם לא יקרה... לא יעזור לאף אחד. אני אגשים את החלום שלי. (<-- נקודה החלטית מאוד.) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו נדוש, אבל גם אני יכולה רק לומר שזה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. וזה באמת לא הסגנון הרגיל שלך, אבל אני אוהבת את זה בדיוק ככה. התיאורים היבשים האלה שמעבירים בדיוק את התחושה. (אבל מי מתחיל את היום בסלט ירוק ומיץ תפוזים?) [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת מה ולמה, אבל אהבתי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי על כולנו... סוערה - זה נהדר. [ליצירה]
