הזדהות - למצוא רסיסים
של עצמך בהשתקפויות של
אנשים אחרים.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בס"ד. כל כך נכון ומדוייק! יופי של משפט.. [ליצירה]
- [ליצירה] * יפה :-) מבטא את זה די טוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה בהחלט מעביר את זה לא רע... אני תמיד חושבת שזה כמו לשמוע את ההד של הריקנות שבך מהדהד בריק של האחר. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כחייל קרבי, תמיד חלמתי למצוא רסיסים משל עצמי בגוף של אנשים אחרים. זה אומר שהזדהיתי איתם? [ליצירה]
- [ליצירה] היי אדם! שים לב: "בהשתקפויות של אנשים אחרים"; לא "בגוף של אנשים אחרים" כמו ש'תה כותב. החיילים הקרביים של ימינו, גם כן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מבין רסיסים בהשתקפויות שלהם הכוונה איך שהם משתקפים דרך הכוונת הטלסקופית שלי? [ליצירה]
- [ליצירה] "מעט מאוד יודעים להקשיב. הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה" (חוש השלג של סמילה/ פטר הוג) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי, שרה, כתבתי משהו לא רציני. אני נורא מצטער שפגעתי. מיד אשתדל לתקן את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה התגובה הרצינית ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן. רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים. עד כאן הסתלבטות על שרה. ודנדוש: דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם, אבל יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי. היית לאחרונה במילואים? [ליצירה]
- [ליצירה] לכל אחד יש רגעים שפתאום משתנים לו המשקפיים, ומה שהיה ברור מאליו, פתאום זז מול העיניים. אז נכון שזאת קלישאה, ואין כל כך מה לעשות, אבל תני לזה קצת זמן, ואל תפסיקי לקוות. והכי חשוב, שמיכת הפוך היקרה, אל תוותרי לעצמך, ואל תרימי ידים. וקחי בחשבון שלא תמיד זה עובר אחת ושתיים... בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת, תעשי לי טובה!! ממש נשמות נהורות שירדו לעולם ואיבדו את דרכם! אולי צריך גם לרחם עליהם? על זה שהם איבדו את הדרך? שבגלל שהם לא מבינים את מהות החיים העמוקה הם בטעות רוצחים אותנו??? מזל שיש ילדות קטנות ומחייכות, שמביאות לעולם את הגאולה! במילים אחרות?פשששש, איזה כיף שיש לנו אנשים טובים, רק צריך להראות להם ת'אור, וישר יחזרו לעבוד את השם. [ליצירה]
- [ליצירה] דבר ראשון, השלום לך? זמן רב שלא התראנו. השני, שירך יפה מאוד בעיני. אהבתי את משחקי המילים, כמו "נוצר אובדנך", שלא איבדת אותה אלא נוצר עבורה האבדן. יחסי הורים ילדים מטבעם הם דבר מסובך. בטוחני שכאשר תהיה אב לילדים, תזכר באמך ואולי תבין יותר. כרגע, אין לך יכולת זו. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. מבוסס בעיקרון קצת על "שירי סוף הדרך", אבל הסוף עושה את ההבדל... [ליצירה]
- [ליצירה] חתלתול, אתה מעניין את כולנו!!! ואליך אסתר - מעולה! ללא מילים... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת אפשר לבכות, כתבתי את את זה כי אחיינית שלי בכתה נורא.... (ותודה...) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד לאאלה!! ממש אהבתי... היה שווה הגדלת הפונט... [ליצירה]
- [ליצירה] גם באביב וגם בסתיו, וגם בחורף ובקיץ. זה בדיוק הענין, (קשור גם לשיר "צפירה") שאצלה זה תמיד. ללא קשר למאורעות. [ליצירה]
- [ליצירה] מורידה את הכובע, מצדיעה בפניך, מחייכת, (ואולי לא?) אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולקת על מי שכתבה מעליי.. ממש אהבתי את הקטע. דווקא התמימות, והשפה הפשוטה לכאורה, היא-היא זו ש"עושה את זה" חמוד מאוד וברור בהחלט. נ.ב. בניו יורק באמת יש בלאגן גדול... [ליצירה]
תגובות