[ליצירה]
"מי אמר לך שאת מוזרה
ומי אמר שזה אסור
ומי זרק לך איזו הערה
תגידי זה סגור
מי אמר לך שאת מוכרחה
ומי לחץ אותך לקיר
בתוך כל מישהו את יכולה
לשמוע איזה שיר
...
מי אמר לך שאת יכולה
לתת הכל מבלי לחשוב
בזיכרון ישן על התחלה
חבוי לו גם הסוף"
עמד ברקע הכתיבה, או שזה סתם צירוף מקרים מפתיע?
[ליצירה]
בקשת המלצות? here you go:
הצללות יותר טובות, כמו שעשית באינשטיין. נראה שהאור חזיתי, מה שמשטח מעט את הציור תמיד, אבל עדיין אפשר לשפר את זה.
התבוננות על ציפורים ונוצות מקרוב. תגלי שהן לא קשקשים :P
בכלליות, עבודה עם פחות קווי מתאר ויותר כתמים. אבל זה באמת השקעה.
[ליצירה]
אהבתי. עכשיו אני אנסה להסביר למה.
החלק הראשון מתחכם, זורם, יפה, בלי קלישאות צפויות (למרות ה"נופת צופי" המתקתק מדי). החלק השני נראה בהתחלה כסאטירה - מנתן לחנן, אבל אז הוא מתגלה כסאטירה בוטה וישירה, ולבסוף אתה מבין שזו אינה סאטירה כלל.
נדמה לי שבגלל זה אהבתי (:
[ליצירה]
(:
קראתי את שלושת החלקים, אבל החלטתי להגיב פה..
אהבתי את הכתיבה. במיוחד אהבתי את המודעות לעצמך... הרומנטיות הטיפה קיטשית, והסוגריים שמאזנים אותה. את יודעת בדיוק איזה רושם יתקבל אצל הקורא.
האושר בא בסוף, ככה זה. זה הטוב משלושת הקטעים, לדעתי.
אני לא בטוח שהייתי מקטלג את זה כנונסנס. זה די ברור ובעל הגיון (לפחות נראה די ברור...).
אגב, אין שום דבר רע ברומנטיקה, גם אם היא מעט קיטשית (יש לי חולשה לרומנטיקה.. אכן, חיים קשים).
תגובות