ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
יפה
ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
אוף
זה מצויין.
ויש בו עגמומיות כזאת רגועה. לא יודעת מה רגוע בזה, ולמה, אבל היה לי רגוע לקרוא.
היו שם השניויות ומשחקי המילים שלך, החכמה והידע שלך, הנסוחים המדהימים שלך- ומעל לכל, הנשמה שלך...
רק מישהי כמוך, עם נשמה גבוהה כל כך, יכולה להכנס לתחושות של הנוגעים בסיפור בצורה כל כך מדוייקת ונוגעת ללב.
אהבתי ממש, ילדתי.
[ליצירה]
אבל,
חגיגה, זה בדיוק הרעיון!
זה לא ממש סיפור עכשיו, זה מעין "תסריט" כך שמה שהגיבור אומר זה לא 'הערות' אלא הוא ממש מדבר.
וצריך לקרוא את חלקים א-ב (בעיקר את התגובות) בשביל להבין מה הלך פה.
=)
סוערה.
[ליצירה]
נכון!
כתוב חמוד למדי!
ויפה לקחת איזה סיפור מקראי ולספר אותו בצורה כזאת עכשיוית מעיניה של אחת הנפשות הפועלות הזניחות.
יאלה, מניס, הפרוייקט הבא סיפור דוד ובת שבע מעיניה של כבשת הרש...
=)
יפה!
[ליצירה]
[ליצירה]
וואו
וואו וואו וואו.
לא ראיתי את זה בכלל. (כלומר ראיתי אבל לא ידעתי שזה שלך)
חזק ומעורר מחשבה ממש.
[ליצירה]
:)
חייכתי. תודה אדם... :)
אגב, היה לי פעם פלאפון כמו המקררים הנוראיים האלה.
לא היה לי סנייק וזה היה לי נורא עצוב. אולי אם הייתי מחפשת הייתי מגלה שם אנקונדה.
שוב תודה.
תגובות