לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
---
מילון יקר- מי שמך לקבוע מה זה קיצוני? כל מה שלא נראה לך זה קיצוני וגזעני? ההערה היחידה כאן שיכולה אולי להתפרש כגזענית היא שהעם הערבי הוא קיצוני, אבל כמי שגם הוא לא מסכים עם הכללה כזו - אני מתנגד לא פחות להכללתך את כל התגובות שלא נראות לך- כקיצוניות וכ"גזעניות". אם רק תפגין מעט מהסובלנות שיש לך כלפי אויבים, גם כלפי אחים החולקים על עמדתך הפוליטית, ייפלו דבריך על אזניים קשובות יותר.
[ליצירה]
----
מה לעשות אבל גם לתינוק מת יש רגע של הולדת, ואת אורנה,לקחת על עצמך את המשימה לחלוק איתנו את החוויה הקשה. סגנון הכתיבה קולח וסוחף. יישר כוח.
[ליצירה]
----
אכן נכשלתי בלשוני
גדול מנשוא הוא עווני
כיצד העזתי להשחיר
פה חטיבה שלמה בחי"ר
אכן הנח"ל לא אכזב
שפכו איתן - טובים מימיו
(וכאן לא המקום לחזור
על כל מילות לאה נאור)
אז כל כוונתי היתה
כאן לא לגרום להקנטה
כי אם לומר שבעבר
היה הנח"ל שם דבר
במובנה של ה י א ח ז ו ת.
אז אין מקום להתרגזות!
אך במובן החטיבה,
הנח"ל עוד סחורה טובה
אז צאו, נא צאו, אדון וגברת
בהורה נח"ל מסחררת!
[ליצירה]
לממזר פרחים
עוד יש מרחק גדול בינתיים
בין בית מרב לבין מצריים
וגם אל מדברות תימן
עוד המרחק אינו קטן
(ובקיצור - ולא בצחוק-
אתה חביבי - עוד רחוק!)
אבל מרב אינה יורדת
ולא תנטוש את המולדת
היא רק נודדת בעקבות
הפרנסה של האבות
והיא לארץ עוד תחזור
- כאן שום דבר לא יעזור!
ויש לה גם חבר אגב,
אשר בארץ הוא תושב
(עכשיו תבין למה הגברת
ל SMS כה מחוברת)
וידידי - למרות החו"ל
אין לנו וולוו או חתול!
[ליצירה]
---
שיצטרפו כולם, זה טוב!
אני, ממזר, ממש לא סנוב,
וזה לא מקומם אותי
אם קצת חורזים בעגלתי.
אגב- מזל טוב! יא- בא- יֶה!
אתה בכלל מזל אריה!
(זכוּר לנו ממזר קטן
איך התחזית לסרטן!)
אגב מרב (אתה זוכר?)
מזל אריה...ולא אחר!
.
[ליצירה]
ממזר פרחים כואב
"ממזר פרחים כואב זה מה שאת אוהבת"...
וזה אכן מה שאהבנו אצלך
קריצה קצת ממזרית, פריחה קצת מלבלבת
ימין שמקרבת, עם שמאל שלא דוחה
נכנסת לחיינו, ובאופן וירטואלי
הפכת להיות בן-בית, לא ממזר
בעט מושחז, בחריזה פנומנאלית
היית גם בן-בית גם בן-פזמון-חוזר
ממזר, לולא בעגלתי חרזתָ
היו ימינו שוממים, זאת לא אכחיד
הן רק אתה בכישרונך תמיד העזתָ
גם להרים להנחתה, גם להנחית
היית לי כמו הד, כמו בת-קול חוזרת
וכיף היה לכתוב ביחד בדואט
וכנראה על זה אמרה המשוררת:
אבוי, אבוי לשיר, אם אין, אם אין לו הד
ואם כבר מדברים כאן על משוררים
אתה עכשיו כבר בטח משרשר
עם אלתרמן ושלונסקי וכל האחרים
ועם קישון אתה מחליף הומור כשר...
ממזר פרחים, כואב לדעת שאתה
אינך יותר איתנו, ואין מי שיגיב
ואין מי שְיַרים להנחתה
בחרוזים קסומים, ובחיוך מגניב...
נכתב במלאת שנה למותו של אריאל פויר ("ממזר פרחים"). השיר הודפס בחוברת לזכרו, ומפורסם כאן על דעת משפחתו, בגעגועים לחיוכיו הכתובים
תגובות