לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
ממזר פרחים יקר מאוד
מרב שוב נעלבה מאוד
היא רק רצתה, ממזר פוחז,
בך בתור - המחרז
(אך לא בתור המחזר
אתה מבין את זה, ממזר?)
כי מחזרים לה יש ויש
אך בשירה - גרונם יבש
ואיש מהם אינו יכול
לצאת בדו-רה-מי-פה-סול
ואיש מהם לא וירטואוז
כשמחפשים מי שיחרוז
אך ממזרון, אתה הרי
חורז כמעט בלי מתחרה
ועוד תזכה, גם יום אחד,
בתחרות "חרזן נולד"
אז נא תפנים את זה ממזר:
אתה כאן רק "ליצן חצר"
ליצן קטן, מאוד נחמד
אשר רוקד עם כל אחד
על כן תדרוך נפשך עוז,
אז פתח את פיך וחרוז!
[ליצירה]
----
אכן נכשלתי בלשוני
גדול מנשוא הוא עווני
כיצד העזתי להשחיר
פה חטיבה שלמה בחי"ר
אכן הנח"ל לא אכזב
שפכו איתן - טובים מימיו
(וכאן לא המקום לחזור
על כל מילות לאה נאור)
אז כל כוונתי היתה
כאן לא לגרום להקנטה
כי אם לומר שבעבר
היה הנח"ל שם דבר
במובנה של ה י א ח ז ו ת.
אז אין מקום להתרגזות!
אך במובן החטיבה,
הנח"ל עוד סחורה טובה
אז צאו, נא צאו, אדון וגברת
בהורה נח"ל מסחררת!
[ליצירה]
סוערה (בכוס מים) יקרה, עניין ההיסחפות כאן אינו רלבנטי. מבחנתי לכל היותר זו היתה תפיסת טרמפ על שיר מסוים (טרמפ לחן כמו שממזי קורה לזה) כדי לנהל דיון חשוב לכשלעצמו. זה שהדיון יצא מגדר פרופורציות ביחס לשיר עצמו (מה שנכון) זה לא עושה את הדיון העקרוני לפחות אקטואלי. ואגב, גם אם דברים מסוימים גורמים לך לגחך זה עדיין לא עושה את העמדה שלך לנכונה יותר. ואני אגב כתבתי את מה שכתבתי כאן רק כדי למחות על גיחוך מסוים ובלתי מוצדק שהוצא מהקשרו.
[ליצירה]
----
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
[ליצירה]
[ליצירה]
אמונה- מה שכתוב על היטלר הוא נכון. איך אני מתמודד? - ע"י כתיבה.
[ליצירה]
----
ובכן חלפה כמעט שנה
ושוב הולכים לקנות גבינה
(עדנה לתנובה ולשטראוס
אבל כל הדיאטות - ראוס!)
וגם מירב שלי גדלה
נו, איך אומרים? כמעט כלה...
ימים חולפים, שנה עוברת
רק השירשור ממשיך במרץ...
אך השירשור- מזמן הופקע
משני יוזמי ההפקה
והוא הפך לרכוש ציבור
מבלי לשאול רשות דיבור
אז..מה זה פה? ואיך העזתם ?
כיצד בעגלתי חרזתם ?
תפסתם טרמפ על הסגנון
(טוב, גם אני לא ש"י עגנון)
ובלי לשאול כיצד ולמה
פה הצטרפתם למקאמה
ובכן סחתיין! יוזמנה יפה!
לכל מי שזורק כפפה
וזה הזמן להתוודות
שכאן אני חייב תודות:
לולא חרזתם בעגלתי
מי כבר היה זוכר אותי ?
תגובות