[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
---
שאלה הלכתית אחת נותרה בלתי פתורה: האם מר ויזל יצא ידי חובת טבילת כליו, כאשר זו בוצעה שלא בידיעתו על ידי מי שלא מונו כשליחים על ידו????? בין הפותרים נכונה יחולקו נופשונים בגבעת החרסינה
[ליצירה]
---
הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית.
סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך
לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן?
[ליצירה]
----
איזה קטעים ואיזה שמחות...
ועכשיו לך תוכיח שאין'ך אחות.
נו. טוב. יש אחות. לא אחת כי אם שתיים
אז מי משתיהן בעניין בינתיים?
כי יש לשתיהן בנים ועוד איך
אז מי כאן היה אמור ל'ישתדך?
ובכן חברים אני כבר מסטול
כאן כל משפחתי במחירת החיסול
ולי לא ברור כאן כבר מי נגד מי
השכנה, אחותי, ביתי או אימי?
ראיתי ממזר - זה הכל בגללך
המעט פרטיות שהיתה לי, הלכה!
[ליצירה]
----
לא בגרויות, לא יום הולדת!
מירב עוד בשישית לומדת
והיא כרגע מתנדנדת
בין אפריקה והמולדת
כלומר הגברת על התפר
בין high school לבין בית-הספר.
היא עסוקה בציונות,
לא ציונים (איך השנינות?)
ממזר אגב, מה? השתחררת?
ושוב יש זמן לכל החרטא ?
אם כך שרשר נא שוב ושוב
ותרום לרייטינג (זה חשוב!)
הן סוף כל סוף אין יצירה
מיצירות אתר צורה
אשר בארכיון גנוזות,
שניצפתה יותר מזאת!
[ליצירה]
אפילוג
בגלל חשש מאוד סביר
ששוב יתחיל כאן פינג-פונג שיר
נקפוץ ישר לאפילוג
ושוב לא נצטרך לדאוג
לחריזה בסיטונות
ולמרוץ אחר שנינות
ובעניין השיר - נכון
אכן כתבתיו בגיל תיכון
או קצת יותר - (עכשיו נזכרתי)
כשאת אם-מרב פגשתי
והוא עבר כאן קצת צנזורה
בגלל שינוי בקליינטורה
כי במקור השיר נועד
רק לאישה אחת בלבד
(אך כשכותבים לחבורה
נדרש מעט שינוי "צורה")
ובעניין שנִיוּת הלוח
כדאי שדעתך תנוח
כי זה דווקא מאוד מוסיף
לחזור אלי אותו מוטיב
וכך משוררים עושים
אז אל תשלח "לפספוסים".
ולסיום שוב ד"ש מחו"ל
אכן - חזרנו למסלול
(וגם מרב למסלולה)
שהוא כרגע - בגולה
לכן את איחולי הדרך
תשמור לעוד שנה בערך
[ליצירה]
----
יוסף שמח - הך על חטא!
אתה את ממזי כאן סוחט ?!
מחזיק איזה מידע חסוי
אשר לו להזיק עשוי...
ומשנה כאן את הטון
לאקשן - סטייל עולם תחתון
אתה כאן כביכול עוזר
לצד שלי, לא של ממזר,
אבל כזות'י סחטנות
אצלי היא טאבו ברצינות!
כי איומים כאן בשירשור
מחוץ לתחום הם! זה ברור?
לכן במקום כאן לאיים
נאה דורש - ומקיים
ספר לנו יוסף יקיר
איזה מידע אתה מסתיר?
ספר בלי כל הססנות...
כך תימנע מסחטנות...
ולהסיר ספק אומר
לשון הרע - זה חטא כה מר
כלומר, מיודעי יוסף,
זה רק בצחוק... אל תיסחף...
ואל תחשוף כאן שום מידע.
על כך נאמר לך תודה!