משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... רגע רגע, שאני אבין-- למישוּ יש בעיה עם הנמשים שלי? אני מטפחת אותם במסירות! (: בכל מקרה... כמו כל היצירות שלך. את התוכן אני מאוד אוהבת, הוא נוגע בהרבה אמת, ואני מוצאת את עצמי מזדהה הרבה. לגבי הסגנון, הרי שזה פחות שירה ויותר... הרהור מחולק לשורות? גם אני כתבתי ככה פעם (יש לי קובץ שירים גנוזים מהשישית... חלקם פורסמו בפורום). כשהתחלתי להתעניין יותר בשירה, לקרוא הרבה שירה-- התמקצעתי יותר מבחינת הסגנון.. בעלת הכינוי המכובד. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איי, זה טוף. כלומר, כל כך נכון. השיחות האלה עם עצמנו שלא מובילות לשום מקום (בדרך כלל..). לפחות טוב שאנחנו עדיין מתקשרים לעצמנו. ועם עצמנו. זה אומר שיש עוד תקווה... [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו. ביום שאני אדע לצייר ככה, אני... אני.. אפרוש מהלימודים או משהו. וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... פותח בגנות ומסיים בשבח? (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך אתה מתאר בדיוק מה שאני מרגישה לפעמים? [ליצירה]
- [ליצירה] .. כבר אמרתי לך שהרגשתי ככה לא מעט פעמים (ליד כל מיני אנשים). העיקר שיש לך את האור הבלום. תשמרי עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הסגנון באמת מזכיר לי דליה רביקוביץ'. וגם "הן דמה בדמי זורם.." אבל אחרת. העימוד של השיר מאוד מוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני יודעת. בגלל זה השתמשתי בדימוי. אבל לפעמים, גם כשיודעים שכלית.. זה לא עוזר לנשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]). וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע. מגניביישן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדידה, את מפחידה אותי לפעמים. לא הייתי מעיזה להעלות על דל מקלדתי כזה דבר.. [ליצירה]
תגובות