את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הו! זה פשוט יפהפה! אין לי מילים! [ליצירה]
- [ליצירה] פלוניתוש, אם אתם נכנסים לגור שם, נראה לך שטוהר ושכינה יכולים שלא להכנס? אוהפתותך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט... פשוט מעולה! מקסימקסימקסים!! ממש! תכתוב עוד כאלה! תשמע, אתה שם את סיימון סינג בכיס הקטן... ואיך שחיברת את זה לסיפור עם תמר... והתיאורים כל כך עדינים וציוריים. אין כמוך! מצטרפת לכולם ומוחאת כפיים פה בבית. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר. הרבה יותר מדי מוכר. רק שאצלי סבתא שלי אפילו לא זיהתה אותי לקראת הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה נכון. באמת צריך לעשות את זה פחות. ומסכימה עם ערוגה - גם לדעתי הרעיון לא ממוקד מספיק. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... [ליצירה]
- [ליצירה] סו - איזה כיף של סיפור! קצת שיפר לי את המצברוח אחרי כל הבלאגן שהיה לי הבוקר. תודה :) ועוף - אתה לא יודע כלום. אין-אין-אין כמו גשם, ולא משנה באיזה סיטואציה. אני *אוהבת* שיורד לי גשם כשאני מחכה לטרמפים. זה עוזר להעביר את הזמן בכיף. שונאת לחכות לטרמפים בימים החמים של הקיץ כשאין איפה להתחבא מהשמש... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה שיר מעניין כזה. מוציא אותך בהרגשה מהורהרת משהו. וכתוב נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת. אצלי כלי הכתיבה הוא מה שנותן לדברים מסגרת. לעולם לא מה שחושף או יוצר אותם. אבל השיר נהדר:]. [ליצירה]
תגובות