לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
- [ליצירה] כן. מה שמתפרסם פה זו התוצאה הסופית (נכון להיום). [ליצירה]
- [ליצירה] המשך שנת יצירה,שלך-שי. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. מלשון שמיכה. הפעולה של השתמכות נעשית בעיקר בבוקר כשצריך לקום ואין כח. [ליצירה]
- [ליצירה] ממג מגג ם [ליצירה]
- [ליצירה] וכל כך רלוונטי להיום! [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי: הבאישו שפתיה כבדו בשריה יבשו אוצרותיה צמח זנבה לאורך מלא . . . . חברבורות מכסות עורה. *מדגיש את המעבר מאישה לחיה. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקשר... [ליצירה]
- [ליצירה] תחשבי גדול. משם מתחילים הפרטים הקטנים. [ליצירה]
תגובות