(לריימונד קארבר).
היא קוראת אותו כמו ספר שירה.
בלי פסיקים
בלי דגשים
בלי נקודות.
וכשמגיעה לסוף
היא נשענת לצד ומעשנת.
בפעם הבאה שתרגיש רע
תאחז בו בשתי ידיה
ותקרא בו מנקודה אקראית.
האם שיר יכול להיות יותר קולע מזה ?
בקריאה ראשונה הצטערתי שזה קצר מדי,
בקריאה שלישית, אמרתי תודה שכל תו במקום שבו הוא נמצא ולא במקום אחר.
מזמן לא נתקלתי כאן בשיר עם כל כך הרבה רבדים ועם זאת כה קצר וקולע. והסוף... איזה סוף...
:)))
מזל שנכנסתי.
[ליצירה]
ואו ואו ואו ועוד פעם ואו
האם שיר יכול להיות יותר קולע מזה ?
בקריאה ראשונה הצטערתי שזה קצר מדי,
בקריאה שלישית, אמרתי תודה שכל תו במקום שבו הוא נמצא ולא במקום אחר.
מזמן לא נתקלתי כאן בשיר עם כל כך הרבה רבדים ועם זאת כה קצר וקולע. והסוף... איזה סוף...
:)))
מזל שנכנסתי.
[ליצירה]
הדיכאון-
אין הוא מבזה את היפה ונעים
הוא מקטין ומצמצמם.
מעצים את השחור
ממרר (ממראר) את הקיים
ומוסיף נופח התקמטות.
כשכל זה עולה על כל דמיון
נופח ונוסק. נופח ועולה
השמיימה.
תגובות