[ליצירה]
לא בדיוק שלום ושקט. יותר דומה לרעב, רצח מליונים, ודיקטטורה אלימה.
כמה תיקונים לשוניים:
ככר האדומה - זה לא נכון. אפשר לכתוב "הככר האדומה" או "ככר אדומה".
מרצפיה - לא ידוע לי על מילה כזו. נראה לי שהתכוונת ל"מרצפותיה" (יחיד - מרצפת, רבים - מרצפות)
תהילת עולם - נצורה, ולא נצור.
בנוסף לכך, הפסיקים שלך לא במקום המתאים.
וגם לא הבנתי מה זה "הוד מנצחים נסוך להם על האפיים" - על האף?
[ליצירה]
אתה יודע, השאיפה שלך לאחוה היתה יותר משכנעת אם היית מזדעזע גם מ, לדוגמא, הפיצוץ באוטובוס הילדים.
גם אני סבור שהרצח בשפרעם היה מעשה נבלה, אבל אין שום קשר בינו לבין "החינוך הגזעני" שיראל נותנת כביכול לאזרחיה. אתה מודע לעובדה שלרוצח ירד פרופיל על סעיף נפשי?
אתה סתם מסית בלי שום בסיס.
[ליצירה]
זה יכול להיות בסיס לסיפור טוב, אבל יש משהו לא אמין ולא משכנע בדמויות. אין תחושה של משהו אמיתי בין מנחם לנועה, הם יותר מדברים בסיסמאות, כמו "הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו וזה מה שחשוב" - אבל הם לא מצליחים להעביר את התחושה שהם מכירים זה את זה מעבר לפגישה מקרית ברחוב.
אני חושב שאם תאריך את הסיפור ותתן יותר פרטים תיווצר יותר הזדהות עם הגיבורים.
[ליצירה]
אני מוצא את עצמי תוהה למה הגיון הוא מצרך כל כך נדיר בימים אלו.
"צבא הגנה לישראל מנחית עליהם עוד מנה" - שכחת, אולי, שהאנשים האומללים האלו שלך ירו השבוע קסאמים אל שטחי ישראל?
ואני יודע שהם בני אדם שנבראו בצלם, ודווקא לכן אני בהלם מכך שאנשים שנבראו בצלם נהנים לרצוח ילדים בדרכם לבית הספר ולגן, אנשים שיושבים בבית קפה בתל אביב או בירושלים, או לחטוף אדם תמים ולרצוח אותו. אז עכשיו, אני כבר לא בטוח שהם ברואים בצלם.
יש מצוקה ורעב. אבל, אם היית יודע קצת הסטוריה היית יודע שהם נובעים לא מחוסר המוכנות של ישראל לעזור, כי היא דווקא ניסתה.
העובדות הן כאלה: ה"פליטים" הפלשתינים ו"חבריהם" המצרים, הירדנים והסורים, מעוניינים להנציח את בעיית הפליטים,ואת התמונות העצובות של העוני, כדי לתת לישראל תדמית של מתעללים של נותנים זכויות אדם וכו'. ולכן ההנהגה הפלשתינית מסרבתלקבל סיוע, וארצות ערב מסרבות לעזור, וכל זה באמת על הגב של האדם הפלשתיני הקטן שרוצה לאכול. לעומת זאת, כל הכסף שהם כן מקבלים מתרומות מכל העולם, עובר הישר לכיסיהם של מנהיגי הפלשתינים.
והכי אני בהלם מכך שאת השטויות המזעזעות שלך אתה כותב עוד בטרם יבשו הדמעות של פינוי גוש קטיף.
גם זה כבוד לצלם אנוש.
[ליצירה]
136 - אולי, אי אפשר לדעת עם האישורים ..
בשל היות ה 150 כה רחוק
חשתי צורך את תגובתי לדחוק
כדי שיזכה מ. זר - פרחים
(אם המשורר הנכבד סוף סוף יסכים)
לתגובה מעוגלת מספר
כי יש צדק, בסופו של דבר.
(על החריזה הגרועה תאלצו לסלוח
כי באמת שאני מותש ואין לי כוח
לאמץ את מוחי היגע
בנסיונות למצוע חרוז לא-צולע)
וכאן מגיע סיפורי המרגש
(לא ממש, אבל זה מה יש)
ובו יסופר בקצרה
איך הכרתי את אתר צורה.
יום אחד, בשוטטי ברשת
צדה את עיני הודעה נרגשת:
"הכנסו חברים, וצחקו להנאתכם,
שרשור קרוע מזה לא ראיתם מימיכם"
התפתיתי ולחצתי על הקישור
ומצאתי את עצמי בזה השרשור
וכך, בזכותם של כמה מופרעי-חרוזים
הגעתי לזה האתר המקסים
וזה המקום שנראה לי מתאים
להודות בו לשני המשוררים הקרועים
אז מר עמירם, וכן מר פרחים
על זאת ממני תזכו לשבחים
ואין הרבה מילים שמתחרזות עם תודה,
אז זהו.
(אם תרצו.. אין זו אגדה...)
[ליצירה]
אני חייב להודות בכל הכנות, שאני חולק על דעתך ואולי לכן אני רואה חסרונות כה רבים בשיר. אבל אנסה להיות אוביקטיבי:
שתי שורות ברצף מסתיימות באותה המילה - זו לא בדיוק חריזה.
כמעט בכל הבתים יש בעיית משקל בולטת. (אני יודע שהיא בולטת כיון שאני הבחנתי בה, ואני ממש לא מהמבינים..)
הסיום מטופש, לא רלוונטי, ומשנה את כל משמעות השיר: משיר הלל לגיבורך - לשיר לעג לאדם שאפילו אינו ראוי לו, דבר שודאי לי שלא התכוונת אליו.
[ליצירה]
שמואל ירושלמי
סיווג : קטע כותרת :אוייבי המהפכה יוטלו תהומה!
היצירה
(קוד היצירה : 26276)
אוייבי המהפכה יוטלו תהומה!
לא נחמול ולא נרחם עליהם.
על חורבות העושק והניצול,
הכל יזנוק קדימה;
למלחמת חורמה בעשירים - נאמר: כן!
את המוני-עם - נתקנם ונורה להם תלם.
ארגמן אין-ספור דגלים יזדהר.
נשים לאל כל מתנגד וסר מהדרך;
העולם, לשחר רענן יתעורר!
סוף ציטוט.
יש לך נטיה מעצבנת לסתירות עצמיות, וזו רק דוגמא אחת מני רבות. איך, למשל, מסתדר השיר "כל חורבן הנו שואה" (אם אני זוכר נכון את שמו) עם השירים "נחריב עולם ישן", "לא די בהינתקות", "לצאת מכל ההתנחלויות" - ועוד רבים?
אני מציע לך לבדוק את העניין, כיון שייתכן שאתה סובל מפיצול אישיות.
[ליצירה]
אתה עדיין תמים..
רק יותר גרוע. לא יודע את האמת על כך שעשיו שונא ליעקב, אוזניך אטומות מלשמוע על זוועות תרפ"א\ תרפ"ו ותרפ"ט, מפוטם בסיפורים כאילו יש כזה דבר עם פלשתיני, וכאילו הוא חפץ בשלום.
ומתי, מתי שמואל, תלמד לחוש בסבלו של אחיך היהודי?
תגובות