[ליצירה]
היתה כאן השוואה אחת שלא אהבתי, אבל אני מניחה שהיא באה לתאר הלך רוח אז אבליג.
לקטע עצמו-
כתוב טוב, אבל נראה לי שממש לקראת הסוף- במשפט המוחץ- משהו התפספס. כאילו עוד שניה ו- -
כלום.
אמיתי, אמין, נקודת המבט טובה- זווית קצת שונה, וכואב.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות.
(וקצת טכני- נראה לי שעדיף לכתוב בלי ר"ת, ומספרים-לכתוב במילים).
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
שלום
הקטע חביב ורואים שהוא רוצה להגיד דברים יותר חשובים מבטיחות בדרכים, רק שלא קלטתי מה.
הפריע לי שהמחשבות הן של ילד, או של מפגר- שקולט את העולם בצורה כל כך ראשונית, ובכ"ז המחשבות כתובות בצורה מובנית והגיונית, מסודרת, ואפילו די מגמתית. איפה שמחת חיים, רגשות, ושאר נסיונות באמת להתחבר לנקודת המבט של הילד? (קוראים לזה הזרה- הסתכלות על העולם בדרך חדשה, מנק' מבט חדשות) סליחה על הכבדות,
וחג שמיח באמת!
[ליצירה]
חיפשתי חומר על שבת, ובמקרה ניתקלתי בשיר הזה. הדפסתי ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: לא, אני לא יכולה להשאיר את זה ככה, אני חייבת להעלות את זה לתגובות... סלח לי עופ...
[ליצירה]
יפה!!
אני מתחיל לאהוב יותר ויותר את סיפורי האוטובוסים האלה...
סו, את מדביקה אותי!!
ממש יפה, התיאור זורם כמו שצריך במקומות הנכונים, עולה ויורד מתי שצריך...
בקיצור, סיפור של סוערה, מה עוד?
[ליצירה]
ואני הבנתי
שהגושים זה רק בשביל להגיד הרבה חימר... יעני היא כיסתה את עצמה בכיסויים, והתכחשה לעצמיות, הראתה כלפי חוץ דמות אחרת.
עכשיו גם מובן השפט של "לא לנשום יותר מדי ממני"- להזהר שלא לגעת שוב בנקודה הפנימית, אלא להמשיך לשחק את המשחק.
לגבי העמידה בצד, לא יחסתי לזה חשיבות משמעותית, אנ'לא יודע...
והמשפט האחרון, כמובן, כמו אלה שאני אוהב- אתה קורא, קורא, נדמה לך שאתה בעניינים (או לפחות אתה ממציא לעצמך איזה משהו הגיוני שיכול להכנס במילים), ופתאום, במשפט האחרון הכל מתרסק...
ואתה לא מבין פתאום- "הלו, מאיפה זה הגיע? מה הקשר? שניה רגע, אני חוזר להתחלה, להבין הכל מחדש...".
יופי של יצירה אסתר :-)
[ליצירה]
מצויין
מקורי מאוד!
נראה לי שההבדל בין הפסקאות (אולי לא בכוונה, אבל אם כתבת אותם בזמנים שונים זה די הגיוני...) הוא שהראשונה היא נטו מה שהחתול רואה, ואיך זה מצטייר אצלו, והקטע השני מתאר קודם כל מה קורה שם בצורה אובייקטיבית, ואת זה- איך החתול רואה. (?? אני מקווה שאני הבנתי מה רציתי....)
ומשהו שטיפה הפריע לי- החתול הזה קצת מבין יותר מדי בפוליטיקה, מחשבות מסובכות מדי לחתול. הרשעים, הטובים, המשוגעים, רוצחים אנשים ברחובות, אידאולוגיות וכו'. חתול אמור לראות את המציאות בצורה הכי פרטית שלה, הוא לא מקשר בין כלום.
בכולופן, זה פרט שולי ביחס ליצירה כולה. היא כתובה מצויין ובסה"כ טובה מאוד! :-)
[ליצירה]
ענק, אחי!
וואלה, שיחקת אותה!!
ממש קרעת אותי עם היציאות האלה :-)
גם הסגנון, גם הבדיחות בין לבין, כל הפרטים הקטנים שעושים את זה, ויחד עם הכל- הביקורת החדה הזאת, על הביינישים...
פשוט עשית את זה מצויין!