[ליצירה]
האאאאאאאאאאאאאאא, חייבת לקרוא שוב ושוב ושוב, אתה חייב לחלק את זה למנות, .... לא לא באמת,זה חייב להיות כמו שזה עכשיו. זה פשוט כל כך הרבה במונולוג אחד, הרבה לראש (וטוב שכך) כמה נכון, לפעמים אני מרגישה שהמח שלי קולט לא אחד למיליון, אלא אפס נקודה אחד לחצי מיליון..... ולא סתם ברא אותנו הקב"ה הרבה אנשים ולא יחיד, זו המתנה שלי, שאת כל מה שהוא לא האפס נקודה אחת לחצי מיליון שלי, משהו אחר יחשוב ויעביר לי.... אווף, לו הייתי רוטשילד, במחשבה...
ותודה ל"רוטשילדים" שחולקים משלהם!
[ליצירה]
נו נו נו בנות אבל זה בדיוק העניין. אפילו אני שכמותכן באתי מנוגה (?!??- אוי לנו ואבוי לנו..) חושבת שבזה בדיוק עוסק השיר, זאת אומרת שאם פרוזאי יקירינו המיוחס לגס (אך מיוחס ותו לא) היה מכניס לב ונשמה, כל הסיפור כאן היה אחר לגמרי. זה בדיוק העניין. זה לא שיר אהבה וחיזור ונשמה וכו וכו גם אם יצירות נוגה אוהבות הפי אנד (ואני בתוכן...) זו הצהרה. ויש בה מן האמת ומן התוכחה והביקרת. אני עם פרוזאי.
[ליצירה]
המממממ אני דווקא אוהבת את הסיום שלו כמו שהוא. החתול עושה את הכל כל כך שלם סוגר מעגל מסוים. אבל המעגל לא באמת סגור. ההצהרות והכוונות, שנות אור ביניהן. לגבי ההתחלה (את לובשת), לא יודעת. קטונתי. את המומחית. אתם.
תגובות