האם שעה הצמח לקרבן וגדל? האם שרד הנדקר כדי לראות את פרי קרבנו? האם היד נדקרה מהענף? אולי זה משל לזורעים בדמעה ומשקים בדמם? או לדם הנשפך למען האדמה?
כל כך הרבה שאלות מציור אחד קטן ומדויק.
[ליצירה]
לידידיה
מושג הקורבן מוגדר מתתחילה בתור מעשה ללא תמורה. אחרת זו הייתה סתם עיסקה. תודה.
[ליצירה]
[ליצירה]
כל כך הרבה שאלות
האם שעה הצמח לקרבן וגדל? האם שרד הנדקר כדי לראות את פרי קרבנו? האם היד נדקרה מהענף? אולי זה משל לזורעים בדמעה ומשקים בדמם? או לדם הנשפך למען האדמה?
כל כך הרבה שאלות מציור אחד קטן ומדויק.
[ליצירה]
הההם, בתור ציונית מושבעת, קצת קשה לי לא לפתוח את הקופסת "דברים לא יפים שיש לחשוב טוב טוב לפני שאומרים אותם". העולם מחולק לקבוצות. זו מציאות. מאוד נחמד היה לגור בגן עדן. מה לעשות, אכלו מהעץ. אפשר להעביר את הנצח בלשיר שירי געגועים לגן, וכמה שצריכים להתנהג כאילו ששום דבר לא השתנה, והנחלים עדיין זורמים עם יין, והץ פרי נותן פרי... הברירה הטבעית האבולוציונית כבר תדאג לאנשים האלה.... לפני שישים שנה היו כמה חברה באירופה שחשבו שאם הם ממש יתעלמו מההבדלים בינם לבין השאר, הם ייעלמו. (עיין ערך "מה קרה להם בטרבלינקה"). הציונות, אותה בגברת שאתה טוען שצריכה שתנוצח, זה אותם האנשים שהחליטו להתמודד עם המציאות הקשה, וסופסוף לפעול בכיוון מעשי. ע"י כיבוש. ע"י מלחמות. כן. אחרת היינו עדיין מנסים לשכנע יפה את עבדל יאסר אל חוסייני, במכתבים מתחננים, כמה שכדאי וזה בעצם רק פאייר, שנקבל כמה חלקות אדמה כאן.
כשמנסים לעשות הסכם שלום, דואגים שיהיה מספיק נשקים כדי להוצי אותו אל הפועל.
"אוטופיה" זו תאוריה מאוד יפה. אבל מעשית, כללי האבולוציה עדיין תקפים.
אחוות עמים תושג בדרכים שלא דורשות שמשהו, מישהו, או אפילו רעיון - ינוצח.
[ליצירה]
חג שמח! התמונה מהממת! אבל נראה לי שהפלאש והזוית בה צולמה התמונה לא הכי החמיאו לה...
חוצמזה, הקומפוזיציה נפלאה - כ"כ הרבה צהוב, בקושי נכנסנו לאביב, כמה כיף לראות כבר קיץ...
מי.
[ליצירה]
וואו! רב האנשים לא מרגישים כ"כ בטוחים בעצמם ורגשותיהם כדי לצאת בהכרזות כאלה. חלק מהחרוזים היו נשמעים לי קצת מאולצים, אבל סה"כ שיר ממש מתוק!
אגב - עדיף ליקאר שוקולד על הבוקר! : )
[ליצירה]
האמת היא שבדקתי המראה, ואומנם זה אולי היה נראה יותר טבעי עם האגודלים היו כלפי מטה, אבל אז הייתי צריכה לשנות גם את "התנוחה" של היצור שיוצא מבפנים, ולא רציתי...
תודה!
[ליצירה]
כמו רביעית, הייתי צריכה לחזור על השיר כדי להבין את המשחק :" ..שהוא... וגם זה...
הוא גם...וזה...."
מאוד נחמד, מחייב את הקורא להשקיע קצת מעצמו ביצירה, כדי לקבל את מלוא המשמעות.
הדבר היחיד שחבל זה הכותרת. אני מרגישה שזה היה יכול להיות יותר מוצלח אם היית מכניס קצת מהמיסטורין שבתוך השיר לכותרת. "וזה" לא רומז כלום... חבל.
תודה,
מיכל.
תגובות