סקיצה לעקירה2
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר. מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור. 'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה? תודה [ליצירה]
- [ליצירה] בכנות, זה מצא חן בעיני הרבה יותר מהשני. השמים מזכירים את הנסיך הקטן. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא ולוחץ על שורשי הלב. כאחד שהרגיש את הכאב, אני מזדהה עמוקות. בציור הצל שלה משתלב עם צל העץ העקור. מעניין. מעולה. אהבתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] השתיל כסימבול לעקירה העירום כהשארות ללא כלום, כד המים הוא בה לשמור על השתיל כביכול, אבל למעשה הוא מרמז על הדברים שהעקורים לקחו עימם על מנת לאפשר חיים בהמשך החשוב ביותר כאן המבט המופנה אל הים או הבתים שבאופק ברמז חזק: עוד נחזור. כל קו דיבר אל לבי לכן זו יצירה גם ולא גמורה. אהבתי וחשתי את כאבך דרך הציור. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך... היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות... (הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור? [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. קטע באמת חזק. בחיים לא הייתי חושבת להשוות בין השניים... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט.... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] התחלה טובה.. איך שניתן לסכם את הצעדים המדיניים של מעצמות שונות למשך ההיסטוריה לפעילות אלימה וחסרת כל תועלת או סיבה, כשמסתכלים על זה במובן הרחב... באמת מזדהה עם ההסתכלות הזו. אבל... שברת את הרצף של קטע מוצלח ביותר עם עניין האיטלקים-פאסטה וקפיצה מיידית להכרזת המלחמה ע"י הגרמנים.. אולי ניסית להביע את עניין הקלות ראש שבהחלטות משנות היסטוריה למיניהן, אבל לדעתי שני הקטעים האחרונים הרסו את ההרמוניה האירונית של הקטע. ועם כל זה, צורת הכתיבה שלך משעשעת ונחמדה, ככה שרק נשאר לנו לצחוק ולקוות שאולי הפעם, התיאורים שלך לא מדוייקים... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו רביעית, הייתי צריכה לחזור על השיר כדי להבין את המשחק :" ..שהוא... וגם זה... הוא גם...וזה...." מאוד נחמד, מחייב את הקורא להשקיע קצת מעצמו ביצירה, כדי לקבל את מלוא המשמעות. הדבר היחיד שחבל זה הכותרת. אני מרגישה שזה היה יכול להיות יותר מוצלח אם היית מכניס קצת מהמיסטורין שבתוך השיר לכותרת. "וזה" לא רומז כלום... חבל. תודה, מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] סחטיין על הרקע המקסים לאגדה... מצטרפת לחושבים שאת צריכה לעשות מזה מקצוע... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה מאוד, ובד"כ אני לא אוהבת את הנושאים האלה... אבל הסוף שלך...." לא אוכל לשאת את הדין אף לא את הרחמים לכן מבקשת אני את האהבה." חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! סוף מעולה, למרות שטיפה צפוי. כתיבה זורמת ו קלילה... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד אחת עוד הערה, בטח כבר לא רלוונטי, אבל אני מאמינה שביקורת בונה אף פעם לא מיותרת. השימוש בשפה מיקראית לתיאור מצב מודרני, ושעוד די מצחיק בזכות עצמו - מוצלחת ביותר. הלוואי ותמשיך ליצור קטעים איכותיים כאלה. תודה! מיכל. [ליצירה]
תגובות