על חוטי החשמל ליד ביתי מצאו מקום שבעה שחרורים כהיי נוצות וצהובי מקור כל אחד ישב על חוט משלו. והשמיני העדיף לדאות ונוצה, שנשרה, בפיו. ואז פצחו במנגינת חיזור. כל שחרור תרם תו משלו. וכשסיימו, עפו לתוּר אחד אחד לבחירת לבו, שנענתה לצלילי חיזורו.
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
אודיה,
אגיד לך למה השיר הזה כל כך מצא חן בעיניי:
חשבתי שרק אני חולה במחלה האנושה שנקראת:
אסוציומניה, והנה מצאתי עוד אחת תודה לאל.
אז הנה שרשרת האסוציאציות שלי:
למה עלו דמעות בעיני ערוגה (המגיבה הקודמת) ?
כי בערוגה גדל בצל. ערוגה חתכה בצל ודמעות זלגו מעיניה. בצל חתכה, תודה לאל, בצל תודה לאל, בצלאל, בצל חתכה לשניצל, שניצל עוף, עוף לכפרות, זו כפרתי, הכפרה והדמע, הכפרה והדמע גרים בטריפות הדעת, והדמע בערוגה, בערוגה המזילה דמעות חס וחלילה וחוזר חלילה.
[ליצירה]
נעמה יקרה,
עשית זאת ! ! כתבת יצירה נפלאה. אהבתי מאד מאד.
באשר למכחול - אני רוצה להמליץ לך לקרוא את שירי
"גוונים". למכחול יש יכולת להביע רגשות כמו לשירה.
תודה ושבת שלום
מסר כפול
[ליצירה]
למעוז צור שלןם,
תודה על התגובה המחמיאה שהיא שיר כשלעצמו.
באשר לשאלתך: הכוונה שלי היתה:
"שמא אנחנו שונים זה מזו
ולא נוכל לרקום עתיד, משותף
של שני אנשים שונים".
ולא "דומים", אלא שלא רציתי לחזור שוב על המילה "שונים" ולכן כתבתי "אחרים" שקשור גם להתחלה: "את אחרת ואולי גם אני אחר (ממך)"
[ליצירה]
מבלי להזדהות ולהציג את אמונתי אתן לך כמה טיפים:
1. פתגם ערבי אומר: " מי שאינו מפחד מאלוהים, פְּחַד ממנו"
2. קראתי: "מי שלא מאמין, ההגיון משטה בו"
3. קראתי: "ההגיון מקור המחשבה. האמונה מקור האהבה."
4. פעם שאלו אותי: "אתה מאמין המדע ?"
5. פעם שאלתי מישהו שניסה להסביר לי את "עקרונות האתאיזם", אם אתאיזם זו דת.
[ליצירה]
הדס,
איפה אפשר לחבק אותך? אתר "צורה" קפץ רמה בזכות היצירה הזאת. כפי שהגדרתי את עצמי באתר "אינני סופר ואינני משורר" אבל בין הסופרים והמשוררים עוד ידובר ביצירה הזאת. אז קבלי ממני את ברכת הדרך.
[ליצירה]
הרבה שירי אהבה נכזבת קראתי באתר, אבל המכתב שלך מרשים בפשטות ובכנות שבו. אלא שהמכתב שלך הוא נקודתי ומתייחס לאהבה אחת שאבדה. כשאני קורא שירים/מכתבים כאלה אינני יכול שלא להתייחס אליהם באופן רחב אופקים יותר. צריך ללמוד לאהוב את האהבות, ללקט אותן גם אם הן התפזרו, כיוון ששיעור קומתנו נבנה מאהבות, וגם אלה שאבדו הם נידבך נוסף באישיותנו. קשה לראות זאת באהבה נכזבת ראשונה, אבל כאשר את משאירה את לבך פתוח לקבל אהבות חדשות, את מגלה, שאהבה חדשה אינה רומסת את מה שהפקת מהאהבה הקודמת. האיש הלך, אבל הניצוץ שהשאיר לך יכול להצית אהבות חדשות, ואולי דווקא האהבה שאיכזבה היא זאת שלימדה אותך לאהוב - להתאהב ובעיקר לאהוב את עצמך. סליחה על הנאום הארוך והפילוסופי לכאורה, אבל יש לי תיק מלא אהבות שלא מומשו ונשארו חלק ממני, מנשמתי האוהבת. מאחל לך הרבה אהבה, ומקווה שתרמתי משהו מחוכמת חיי.
תגובות