בלילה יש זמן אחר.
והעולם, באור הירח,
זר ועם זאת מוכר-
מוזר
מתעתע.
בלילה אין לאן למהר.
יש זמן לבפנים, הוא צומח,
מתוק ועם זאת קצת מר-
נשזר
וכמהַ.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... כן, זה בכוונה (: ואכן, זה שם הרבה יותר טוב. פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:. תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..). [ליצירה]
- [ליצירה] . ב"ה כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי? אה, ואגב - השיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא, נפלא! את כותבת נהדר - ומעבר לזה מילותיי כושלות. [ליצירה]
- [ליצירה] איך את עושה את זה? לקחת נושא שכל כך הרבה כתבו עליו, ולצקת אותו במילים בצורה ייחודית כל כך? איזה כיף לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] * אוסיף על קודמי אך זאת: מ צ ו י י ן. סוערה =) [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי, תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] .. אין כמו תינוק שבא לעולם, חדש וטרי. [אני יודעת שאחיך כבר לא תינוק..] [ליצירה]
- [ליצירה] ... אח, הקבר של ר' אלימלך.. (כבר עברה שנה?). אהבתי את הסיפור באופן כללי, רק... הפריעו לי שינויי הסגנונות, אתה מנסה לכתוב 'גבוה' אבל רואים שהסגנון לא טבעי לך ומידי פעם אתה מכניס משפטים בשפה יומיומית.. אפשר לשפץ קצת בקטע הזה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. מתאר בדיוק את זה. את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל. מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות, על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם, ויש הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מאחר שמעולם לא קראתי את הספר "ליד כפרים שקטים", לא סביר שלקחתי את זה משם. זה לקוח ממחשבות אישיות שלי בעקבות הביקור במיידאנק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... או, כאן רואים אותו (חמודי :). זו הכי טובה מבין ה-3. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לעניין הצורה, את כותבת את עצמך מצויין. ולעניין התוכן, מי כמוני מאמינה שההכרה היא מחצית הדרך. לפחות. גם אם היא כרגע על דרך השלילה, על מה שאין לנו ולא יהיה. ההכרה שאין לנו היא מחצית הדרך אל מה שיש ועוד יהיה. פעם, כשצורה עוד היתה כחולה ופשוטה, היה מקובל לשלוח כאן חיבוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... במחשבה שניה, המיץ פטל נהדר. עכשיו אני מבינה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הייתי במפגש. אבל נראה לי שהבנתי.. [ליצירה]
תגובות