אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
.
בתור אמא לילדים אני מתחילה עכשיו להבין מהצד השני, עד כמה זה חשוב לתת אהבה, ועוד אהבה, וכל הזמן אהבה...
כל כך חשוב ובסיסי.
והקטע שכתבת - מעולה. באמת.
[ליצירה]
.
הקבלה יפה בין אדם לספר תורה. בהקשר הזה: שמעתי בשמו של רב גדול (שכחתי מי) שהיה נוהג לקום בפני תלמידי חכמים ונזף על אלו שלא מקפידים בזה, אך מקפידים לקום רק בפתיחת הארון, באמרו שזה אמנם ספר תורה - אך אלו ספרי תורה חיים, ולכן מעלתם גדולה אף מס"ת.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
חזק.
עוד מעט, כשהתינוק שלי יתעורר, אני ארוץ אליו כרגיל, אבל בתודעה יהיה לי משהו נוסף ועמוק...
כמה שהכותרת היא נכונה. זה ממש "מלאות".
בקרוב אצל כולם.
[ליצירה]
.
ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו.
משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי).
"מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא);
והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל:
...כמה מים צריך להוציא מן העפר,
ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר
ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר.
(ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...)
תגובות