[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
הסיום טיפה מהיר מדי, סוערתנו. יש סיבה להתנחם, אני מאמין, אבל אפשר לעשות זאת על חשבון צחצוח השיניים...
מעבר לזה, שמח לראות שנפטרת ממחלת ההפי אנד שלך. *זה* כבר הרבה יותר משכנע.
:)
[ליצירה]
אני שולל זאת באופן מוחלט. לא צריך להיות מטורף ע"מ לכתוב שירים טובים, וגם אם כן, עדיף להיות אדם נורמלי עם חיים ארוכים וטובים, מאשר משורר חולף ביעף עם חיי שגעון.
וגם: נתן יונתן היה אדם רגיל
זלדה חיה בצניעות
איתמר יעוז קסט הוא סבא לנכדים חמודים
רחל היתה קיבוצניקית שאהבה שדות
וכן הלאה.
[ליצירה]
נושא-
יש שתי אפשרויות:
או שהיא עושה שברונות באור אותו היא שולחת, ז"א שהשבירה נמצאת בידיה,
או שהיא עושה שברונות באור אחר, היא רק כלי שדרכו האור עובר ונשבר.
השמש נבראה ביום הרביעי הרי, והאור עוד לפני כן.
[ליצירה]
איפכא.
כמו שציינת בתגובה הראשונה, האיש הוא רק דמות ספרותית. אני לא חושב שיש עניין להציג אותו בתור "דוחה ומגעיל", כי הוא לא באמת קיים, אלא בא לייצג את החולשות האנושיות שבאדם, וככזה יש להתייחס אליו.
גם חתלתול: אינני בא להצדיק תרבות חיצונית וניהיליזם, אלא להדגיש את הקיום של מישהו כזה בכל אחד מאיתנו, ומתוך כך להגיע אל ההכרה שהוא עושה בנו משהו, שיש לו תפקיד.
נ.ב- ברור שיש יותר מדי אידיוטים כאלה, ועל כך יכול להעיד כל ותיק דייטים, אבל אין זה הופך את הסיפור לכזה שעוסק בנושא, אלא למשהו אחר, עמוק יותר לדעתי- כזה שעוסק בנפש האדם.
[ליצירה]
*.
אחי אחי. האם ראוי כך לגלות סודות נסתרים?
גם אני תוהה עד היכן מגיע גבול הגילוי.
האמנם אנו דנים אותו ולא הוא דן עצמו? (ליקו"מ איפשהו)
על כל פנים, אני כאן, יותר ויותר עם כל שיר.