ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
תגובות
בעזרת ה'.... הוא יגיע וילמד אותך....
ממש יפה הזדהתי ואהבתי כל מילה!
פרח בר...
[ליצירה]
מתקרבת,
(תגובה ראשונה)- את אומרת בעצם, שזה לאו דווקא שיש מטרה להגיע לדבר כלשהו, העיקר הכיף (והפחות כיף) שבנסיונות, והדרך לשם. (מזכיר לי את 'חולות התפילה' של יהודה עמיחי.)
זה קשה. צריך לחשוב על זה.
(תגובה שנייה)- יש שלם שהוא שניים והוא אמיתי וישאר לנצח? זה נראה בלתי אפשרי. לא מציאותי. איך זה שהזוגות שנראים הכי מושלמים שיכולים להיות מתפרקים. איך יכולה להיות אהבה נצחית. זה מושג מפחיד.
(תודה על החיבוק. שבוע טוב.)(נו ברור שיהיה שבוע טוב, כשצורה עולה, לשם שינוי.)(בלי עין הרע!)
[ליצירה]
מתקרבת,
אני חושבת שזה לא בריא לקרוא הרבה יצירות שלך בבת אחת.
אבל זה ממכר.
אומנם הסוף היה צפוי עוד מהמשפט הראשון, אבל יש לך את הכישרון להפוך גם דבר כזה למרגש, עצוב, נוגע, כואב,
אז תודה.
[ליצירה]
אז בניגוד לסליפ אני לא יודעת מי אתה..
אבל זה מקסים.
השתיקה היא אחד מהדברים היפים יותר שנוצרו בעולם.
סייג לחכמה שתיקה.
כל ימי גדלתי לייד חכמים ולא מצאתי טוב לגוף- אלא שתיקה.
השתיקה שלי-
זאת הצרחה הכי גדולה שלי...
השתיקה שלי-
זה הכאב הכי שורף אצלי....
וכשהשקט יפול, כמו חול,
קולי לאיש לא יגיע..
אני יכולתי לצעוק, אבל-
פחדתי שזה יפריע....
(לא זוכרת בדיוק את המילים.. אביב גפן.)
קטע יפה. אם כי לא יודעת עד כמה הפואנטה ברורה, ומהי בסוף, ועד כמה היא שייכת, או אם השיר מוביל אליה או לא.. לא יודעת.
[ליצירה]
בלילות כאלה,
אני מרחמת על עצמי,
ואז בוכה,
ואז מפסיקה,
ואז שונאת את כולם,
ואז מפסיקה,
ואז הולכת לישון בהקלה,
ואז זה לא הולך,
ואז נהיה משעמם,
ואז, עד שמישהו יתקשר, אני משחקת בפלאפון,
ואז שומעת את האנשים שמוקלטים אצלי, ונזכרת שאני לא שונאת אותם,
ונרדמת.
תגובות