ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- סִכּוּם מַצָּב (8.8.2014)
- פניך אבדו לי מזמן
- ילד שוכב בעריסה
- וְשׁוּב חָלַף שָׁבוּעַ
- רינה רונן בת כפר בלום. שתי יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] צחית חביבה. קראתי בתשומת לב ואז חשבתי, כדי להבין, אלך ליצירותיך. ואני רואה שרובן יצירות "במשפט אחד".כך שאני מאמינה שיש בינינו שוני מהותי . טוב. בואי נעזוב את זה. חג שמח. [ליצירה]
- [ליצירה] צחית חביבה, לאחר הסבריך על ההבדל בין משורר למתרגל אשאל אותך מה ההבדל בין יוצר למבקר כי נראה לי שהביקורת יותר בתחומך, לאור יצירותיך עד כה [כמובן שזו רק דעתי] במיוחד שאת עמוסה כל כך במדדי ביקורת ובמונחים ובביקורת את מוצאת את יכולת הביטוי שלך. לא צר לי שאיני הולכת לסדנאות ושאני גוזלת כך מפרנסתם של מארגני הסדנאות למיניהם, וימקצעו עד כמה שישתדלו את הכתיבה היוצרת. נ.ב. בכמה שמות את או אתה מופיעה או מופיע כאן בפורום הזה ? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי... זו לא פעם ראשונה שאני קוראת את זה, אבל אחרי האירועים ביומיים האחרונים זה מעלה לי כל מיני מחשבות... חג שמח. [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי להיות המגיב הראשון. המילים מאוד הולמות ומשרות אווירת חג. הנופך האישי שבסוף עושה חסד עם השיר והופך אותו מתיאור למשאלת לב. יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] דימויים מקסימים. צבעת את ארבעת המינים בצבעים חדשים וממורקים מנקודת עינך כה לחי [ליצירה]
- [ליצירה] לצחית יקרה, את לא הראשונה. בני אמר לי "זה סתם מילים לא מחוברות ואין בזה כלום." "הקודם" [התכוון ל'שכנה שלי יושבת במרפסת'] אמר, "היה יותר טוב." כך שאני מקבלת את דברייך ברוח טובה. האמת - כבר אמרו לי לא לחרוז, ואמרו לי לא להאריך, ועוד דברים אמרו לי. לא ברורה לי הקונצפציה הכללית של מהות השירה בדור שלנו, אני חושבת - אולי טיפות טיפות של מיצויי מחשבה או הגות. אלא שלדברייך, חושבת אני גם שאני פשוט מורגלת למחשבות ארוכות ומורכבות. בימינו לא נראה לי שאורך שורה יכול להיות יותר מ 13 מילים, כך מציעים המתמקצעים למיניהם וכך גם בערך אורך הכתוביות מתחת לטלוויזיה. יוצרים של פעם שהיו כותבים באריכות לא היו מתקבלים היום ולדעתי בעוד כמה עשורים כלל לא יהיו מובנים והעברית שלהם תיהפך בהדרגה למעין ובדומה לערבית הספרותית של היום, שתי שפות יווצרו (תיווצרנה ?). אחת עונתית ואחת ספרותית "קלאסית" ואחת משהו באמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיובוקר טוב. הביטוי "צדיק כתמר יפרח" תמיד עניין אותי, גם כחילונית. ואצלנו ברחוב מי שבנה את השכונה בשנות הששים נטע עצי תמרים כנראה זכרים ונקבות והם פורחים ומניבים וגם מתפרצים לחצר ויש צורך לקצוץ ולגזו. על עץ התמר קשה להשתלט כי הוא דוקר ופוצע. ואז הבנתי במה מדובר שאמרו "צדיק כתמר יפרח" שלמעלה הוא פורח ולמטה הוא מוגן והוא עוקץ [לחישתם ונכישתם] ולא כל כך קל לטפס עליו ולקטוף מפריו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא אהבתי עד עכשיו את החריזה שלך, וממש לא משנה שהקשר בין הבתים רופף- כל עוד אתה יכול לחבר אותו בראש שלך לשיר אחד. ושיר יפה מאוד, אגב. ובקשר לשפה- יש גם ספרים יפים שכתובים בשפה ערכאית, והם עדיין יפים. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה היקרה אני מתלבטת רבות לפני כתיבת שורות אלו כיוון שאני מרגישה בעבודותייך באופן כללי שיש לך כשרון כתיבה,בשלות מחשבה,ודמיון אך כשאת מביאה חומר שכתבת את "מעמיסה ידע" וצורניות משתנה בתוך השיר נראה לי למשל ששיר זה יכול להתפצל ולהיות כמה שירים אין הצדקה מוחשית לאורכו, כיוון שיש משהו שלא ממש מתחבר בין הבתים,למרות השימוש החוזר שלך במילה:"בסוכות" בתחילת כל בית שהיה אמור לקשר בכוח וליצור "מחנה משותף"... [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה היקרה שכתבתי שאני לא מסכימה עם אריכות השיר התכוונתי לשיר מסוים זה אין לי בעיה עקרונית עם שירים ארוכים אני חושבת שכאן האריכות מחבלת בשירך נראה לי טוב שיש לך חשיבה עמוקה ושאת נהנית לבדוק דברים מכיוונים שונים אך האריכות כאן יוצרת תחושה שאת לא ממש החלטת מה את רוצה להגיד ומה מעניין אותך ממש ממה שכתבת נראה לי שכדאי לך לגבש את מכלול הרעיונות שעוברים בראשך לכדי שיר ואם קשה אז ל "סדרת שירים" ההבדל בין "משורר" ל"מתרגל" היא שמתרגל הולך בעקבות האסוציאציות שלו ומבסוט מהברקה פה ושם ואילו משורר בוחר ובורר מילים אריכות לא תמיד שווה טיב [ליצירה]
- [ליצירה] תאר לך, ארז, שציטטתי היום משירך זה למישהי, אַל תִּתְּנִי לַצַּעַר לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַיִךְ כָּלִיל יֵשׁ סִבָּה לְכֹל דָּבָר, וְלַכֹּל תַּכְלִית הוּא יָשׁוּב מִמַּסָּעוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִזְרוֹעוֹתַיִךְ אוֹ שֶׁלֹּא, כן, שיר נפלא. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] על חטא הזלילה ? [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים. לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה). זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720 בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן. כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול. [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב לי. תרגום יצירה זו (האנגלית- תחת השם In Tel Aviv) הוכנס לאנתולוגיה החדשה של הוצאת "אנקור" - Anchor Books ושם הקובץ הוא In Time & Motion אמור לצאת לדוכנים בפברואר 2006. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם. סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי. ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על הדיון למעלה וכבר כתבתי שהתלבטתי ביני לבין עצמי אם צריך לסווג את היצירה כשירה או כמשהו אחר, יותר חולין. האמת היא שאני עוברת שלב משברי מסוים גם, לאחר שקראתי פה ושם מספר שירים של משוררים צעירים ונחשבים ומודרניים, ולאחר שקראתי שורה בספר בלשי מתורגם את המשפט "מישהו בסביבה היגג על לוח שידורי הסתיו של הטלוויזיה ..."וחשבתי שזה יפה מאוד, להגג(!)(הגיגים ?) ומי מנוֹער הכתוביות של הטלוויזיה יבין זאת ? ובקיצור ולסיכום - את התחושות שלי אני מכירה אך את השפה הזו כבר לא בדיוק. יש פרופסור שטוען שצריך לתרגם את כל התנך לשפה הזו החדשה ... תודה לאמילי שהגדירה כ"זאנר של שיר פרוזה פיוטי". אני חושבת שאכתוב קצת שירי חבשוש כדי לבדוק אם אני עדיין מסוגלת לעשות דברים אחרים (~){-:) [ליצירה]
- [ליצירה] מים זוכרים הוא עקרון הרפואה ההומיאופתית אשר לפיו מרטיטים מים עם חומר, מוציאים משם מאית ומוזגים בבקבוק חדש, מרטיטים, וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו אין במים כלום, כאילו פרודה אחת תיאורטית או שום דבר ממנה נמצאת בכל מימי האוקיינוסים, ועדיין המים מרפאים כי המים זוכרים. זהו עקרון ההומיאופתיה. ולי נראה שאם כך הדבר כל מים שבעולם זוכרים את הכל ואולי מסוגלים גם לרפא את הכל שהרי הם הורטטו באופן טבעי, על ידי גלי הים, מטס הארץ והסתובבותה במהירות עצומה סביב עצמה וסביב השמש בחלל. ויש בכך גם סתירה לעקרון ההומיאופתיה. וזה העיקרון של המים הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] מסר יקר.בערוצי הטלוויזיה הפופוליסטים לא יסכימו אתך ... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה באלף אחוזים עם ידידה.לגבי השם. ועוד דבר אומר לך גם כשאין את השלמות הזו הניוחדת עדיין אפשר לחיות חיים יפים ומלאים ונפלאים. ורק שיהיו לך חברים טובים שמקיפים. [ליצירה]
- [ליצירה] מלודי - מעניין לשמוע תגובה שלך. תודה. זה מעודד. [ליצירה]
תגובות