ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה ל"מבצע סבתא" על המים להשקיית הנשמה [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיו איי לאב יו. הפעם התעלית על עצמך.זה מצחיק או זה עצוב ? [ליצירה]
- [ליצירה] לצחית יקרה, את לא הראשונה. בני אמר לי "זה סתם מילים לא מחוברות ואין בזה כלום." "הקודם" [התכוון ל'שכנה שלי יושבת במרפסת'] אמר, "היה יותר טוב." כך שאני מקבלת את דברייך ברוח טובה. האמת - כבר אמרו לי לא לחרוז, ואמרו לי לא להאריך, ועוד דברים אמרו לי. לא ברורה לי הקונצפציה הכללית של מהות השירה בדור שלנו, אני חושבת - אולי טיפות טיפות של מיצויי מחשבה או הגות. אלא שלדברייך, חושבת אני גם שאני פשוט מורגלת למחשבות ארוכות ומורכבות. בימינו לא נראה לי שאורך שורה יכול להיות יותר מ 13 מילים, כך מציעים המתמקצעים למיניהם וכך גם בערך אורך הכתוביות מתחת לטלוויזיה. יוצרים של פעם שהיו כותבים באריכות לא היו מתקבלים היום ולדעתי בעוד כמה עשורים כלל לא יהיו מובנים והעברית שלהם תיהפך בהדרגה למעין ובדומה לערבית הספרותית של היום, שתי שפות יווצרו (תיווצרנה ?). אחת עונתית ואחת ספרותית "קלאסית" ואחת משהו באמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] תוקן השיבוש על הלוח ביצירה [ליצירה]
- [ליצירה] מאווי נפש קוסמיים ... [ליצירה]
- [ליצירה] כן יהי רצון [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה מופיעה כעת. מתנצלת על הדף הריק שהיה שם במקומה. תודה למעירים לתשומת לבי. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כן, ילד. אך לא. בסוף היצירה נאמר: "פעם חשבתי שאני לבד" בגוף העבר. ולא בגוף ההווה בו קיימות הציפורים - אתם כמובן. וּבְלִיל סַגְרִיר סוּפָה וְגֶשֶׁם חוֹמֵק מֵעַיִן אָדָם וְסֵפֶר הִבְקִיעַ שְׁלַל פֵּרוֹת קְטַנִּים לַצִּפּוֹרִים וּכְלֵי הַזֶּמֶר וַאֲדוֹנוֹ אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה מִכְּבָר בשערו פָּתַח תְּרִיסִים אֶל הֶחָצֵר אָמַר "שָׁלוֹם", לָחָבֵרוֹ. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מיוריאל. היום 1.1.05 בצל הצונאמי במזרח הרחוק. המבול שלהם. [ליצירה]
תגובות