הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
הסגנון נהדר, תמציתי, קולע.
אבל התוכן לא מחוייב, באותה מידה אפשר לכתוב הפוך:
אמרת לי יזע, עמל
ואמרתי לך דם
אמרת לי אדמה, מולדת
ואמרתי לך כיבוש
אמרת לי דורות ונצח
ואמרתי לך מנוחה.
נכון ששיר הוא לא סגנון מתאים למאמרים והרצאות, ותחושת "דו-שיח-של-חרשים" עוברת היטב, אבל אני חש שיש צד שצועק וכועס וצד שני שעונה במילות קוד מדודות (או סיסמאות דמגוגיות?), ככה יתאר את הוויכוח מי שהשתתף בו (אני הסברתי, הוא צעק), וקשה לי להאמין שכך הוא באמת התרחש. (אולי כן, לא יודע, אתה היית שם, לא אני)
תודה
[ליצירה]
זה בטח מנחם אותו. כמו התוכי ששר לגברת מרחוב בצלאל כדי שלא יהיה לה עצוב.
התגובה המעודדת נראית כמעט כהתעלמות. מעורר מחשבות על הפסוק מיחזקאל. נראה שגם הוא ביקש להדהים ולזעזע.
[ליצירה]
אני מתנצל על 'למה כיצירה שלך?', לא הבנתי שאתה ציירת את המפה.
הטכניקה אמנם מצויינת, והמפה חלקה, ברורה, וחפה מפגמים. עדיין, למרות השאיפה המובעת בה, היא נראית לי כסרטוט סכמתי, אך זה כבר ענין של טעם.
[ליצירה]
לא בדיוק סיפור, אבל אהבתי את האווירה והדמיון. צריך להגיה ולערוך ('היו אלא' -> אלה, 'העכירה' -> העבירה...)
הסיום חלש, והיה נחמד אם היית מרחיב את הפגישות שלה עם דלפט.
תודה
[ליצירה]
אני לא מאמין לזקן הזה. נראה לי שהוא סתם היה רעב ורצה לבלבל את הילדה כדי שתאמין לו שהוא יודע מהו אושר ותקנה משהו. המשפטים שלו מסורבלים, כנראה הוא קיווה להסתיר מאחורי הניסוח המפותל את העובדה שאין לו מה לומר.
זה בעצם לא הסיפור של הנסיכה, נכון? הנסיכה היא סתם תירוץ כדי להראות כמה האנשים טפשים ומסכנים. אבל אם זה לא הסיפור שלה אלא של הזקן החכם, אז תני לו לספר - שיראה לנו איש אחרי איש, שיראה לנו את חייו, סבלותיו, חיוכיו, יאושו. הוא הרי רוכל זקן ומנוסה, וודאי יש לו מה לספר.
אז מה אני רוצה ממך? אם את רוצה לחנך - הקטע לא משכנע. הזקן מדבר על 'אושר' ו'חופש' מעורפלים ולא על 'אנשים מאושרים וחופשיים', ובמשפט אחד הוא אומר גם 'לצפות לשובם של הרגעים הקטנים' וגם 'להשתחרר מהשיעבוד לחלומות', נראה לי שיש כאן סתירה.
אם את רוצה לספר - ספרי, אל תסכמי. מי היא הנסיכה? למה היא יצאה מהארמון? (לא סתם 'קצה בארמונה המגונן', מגונן ממה? היא באמת לא יצאה מעולם?) את מי היא פגשה? (לא סתם 'כפריים', 'שודדים', 'עירוניים', אנשים, עם פנים, מילים, חיים), תתארי את השינויים כך שגם אנחנו נתאכזב יחד איתה.
מה המסקנה בסוף? הזקן באמת מאושר, או סתם זקן?
ברוכה הבאה, בהצלחה!
[ליצירה]
ברכותי על ההתלהבות והאמונה.
נסי להתרכז במילים ולוותר על סימני הקריאה, קשה להעביר התלהבות ורגשות סוערים לקוראים, ופיזור סימני קריאה רק מפריע.
נסי להקפיד על איות - 'מאמינים' ולא 'מאמינם', 'בתי' ולא 'ביתי', 'עבדו' ולא 'תעבדו'... עדיף לכתוב את שם המספר ולא '7 רקיעים'.
לגבי התוכן - יש הבדל בין מתרגש למרגש. כשכתבת וודאי התרגשת עמוקות, אבל כשאני קורא אני סתם מתבלבל. נסי לדמיין את הקוראים כשאת כותבת. דברי אליהם, לא אל עצמך. אם תצעקי כבר בהתחלה הם יירתעו.
בהצלחה, ברוכה הבאה
[ליצירה]
מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
תגובות