הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
תודה על התגובות.
למילה 'נים' שתי משמעויות - שינה ('נים לא נים') וחוט או שערה או צינור דק ('כמלוא הנימה', נימים של צמחים)
כך שחרזתי שתי מילים שונות שכתיבתן דומה, וזה לא הורס בכלל.
[ליצירה]
הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר.
מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור.
'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה?
תודה
[ליצירה]
שזה כמו לענות 'לא הבנתי אז אני מעצבנת אותך חזרה'.
השיר אמנם מעורפל, אבל לא חסר פשר.
למשל - הקפוח המעונה, האוכל את הליבת התפוח במקום להשליך אותה, חש כלוא בתוך עצמו. 'לברוח' הוא דו-משמעי - גם 'לנוס' וגם 'לנעול בבריח'. הוא נועל את עצמו מאחורי רחמים (על העולם, חס על כל פרט ולא מוכן להשליך דבר), בוז (לעולם המענה אותו, ולזבל האורגאני הממלא את העולם), רחמים (על עצמו, הכלוא), וסלידה (מעצמו, חסר האונים), ובוז (לעצמו).
לגבי הסלאשים - כנראה מיותרים. לא נורא.
[ליצירה]
משתמט? לא עת רחמים היא כי אם עט לוחמים!
איפה פון דלה-מורטה כשמתחולל קרב אמיתי?
מול אנרכיסטים פוחזים
ומודרניסטים שווא-הוזים
ושאר פוצי-פה מתחזים
עטם כתער אוחזים!
[ליצירה]
יש קסם בדיאלוג המעורפל הזה. אהבתי
יש כמה טעויות כתיב ('מה את שמא', למשל), אבל הן מתאימות לסגנון הדיבור.
צחקתי עליו בסוף, אבל גם הזדהיתי איתו מספיק כדי להתחרט, וגם כדי להתעודד בכך שהוא צלח את בישנותו.
[ליצירה]
שלי - בהצהרה קצרה ויומרנית עוררת שאלות רבות ומשונות:
שמאלניות מעדיפות משוררים?
לשמאלניות יש טעם אחיד בגברים\שירים?
מה הם שירים גבריים?
זה לא גברי להיות קומוניסטי?
זה גברי לכתוב שירים?
מתי השמאלניות העדיפו משוררים קומוניסטיים?
מה גרם לשינוי בטעמן?
(אני תוהה אם ההצהרה היתה שוביניסטית או פמיניסטית, אולי גם וגם?)
אני לא בטוח אם אומץ והתמדה נחשבות תכונות גבריות, אבל אם כן - אז ירושלמי מפגין גבריות נחרצת! (אם לא - אז לא, לא נורא)
[ליצירה]
כשחלומות מתגשמים
רעיון יפה - משורר בהזמנה הוא עדיין משורר, לא מאולף...
הכתיבה מרושלת קצת - הנקודתיים אחרי 'שילחש' , 'ערבות המדבר', אבל השיר עדיין קולע
[ליצירה]
העורך של צורה שיגע קצת את השיר, כדאי לסדר אותו (למחוק את הגרשיים בתחילת השורות, למחוק רווחים מיותרים...)
הדימויים והאווירה מעניינים, אבל החרוזים משבשים את השיר - בחלק מהחרוזים השורות באורך שונה (ערני עד מאוד הינשוף בלילה זה\צרצרים מקפצים מבעד לעצי היער המלא), באחרים חרזת מלעיל ומלרע (יער\מחר), בחלק השתמשת בניסוח משונה בשביל לחרוז (קריאת שופה נוראה מהדהדת - אל הקרקע כבר אינני מחובר).
את תוכן של השיר לא הבנתי - חלמת על רעש ומלאכים ועכשיו אתה צריך לחנך את האנושות? האם יש משמעות לעמוד האש הכחולה, הירח, הנהר, הורדים? האם יש פירוש לנבואה או רק אוירה מפחידה?
תודה
תגובות