מרוחקת היד השלוחה,
הפושטת.
עוד כמעה ואגע,
בשלהי אצבעה.
ימוקרו המראות הצופות
מלמעלה,
נבערו יצריי,
ממבט אישונה.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נתיי!! אכן,לחץ..מתח בלתי נתפס..וכשהמתח יחתך פתאום דממה,שקט הס..זהו השקט שאחרי הסערה בו נתחיל הכל מחדש ונבנה את חיינו ע"י אותן מערבולות שמסובבות אותנו.. יפה..מצריך קריאה נוספת לפני שמגיבים,זה טוב!=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע כאילו מצד אחד אסור לך,ומצד שני את רוצה להמשיך ולא להתגבר על היצר...תיאור יפה של הקושי הזה... תודה לך!כתיבה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולם או שמא אתה מתעודד קצת??:P הכאב מתחיל לחלוף ונשאר רק געגוע רחוק של אהבה רחוקה אך אמיתית..יהיה טוב בע"ה!אל תתיאש..=] יפהיפה! [ליצירה]
- [ליצירה] כן...זה געגוע כל כך גדול כשאדם אהוב עוזב ככה... ובמיוחד אם הוא עוזב ללא סיבה... תיאורים יפים=] תתחדשי ותודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך לא נעים להשאר אחור תמיד... נקווה שכולנו נשאף תמיד להיות הראשונים ולא ניפול! יפה!=] תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי..=\ הרגשת ה"משומשת" הזאת כל כך פוגעת..אני מבין לדברייך..מנסה להזדהות..אבל לכי על הצד החיובי שבעניין-יש אנשים שאוהבים את החמוץ שבתפוז!והם יבואו..=] יהיה טוב בע"ה ושתזכי לקצת יותר אושר..:-) [ליצירה]
- [ליצירה] וווווואו....מ-ד-ה-י-ם-! בחיים לא קראתי תיאור כל כך מקסים לאהבה טהורה! החושך חובר אל האור,הרחוק מתקרב אל הקרוב,השמים מתמזגים עם הים,השקיעה נושקת למים ונאלמת דום,שחפים מרקיעים אל על ומביטים בך,יושבת שם על שפת הים ומחכה לאהובך שיבוא על פני רוח קרירה מלטפת...והנה הוא בא,עיניו כחלחלות מנצנצות בדמעות שנוצרו מן הרוח המכה בפניו. מושיט את ידו אל ליבך ועוזר לך לעוף עימו לעולם אחר,בו הכל מותר והכל יפה... נפפללאאא!!! תודה ענקית לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אליה כקרן האור, כזיו על פני מים רועדים בכתום. כשמש זורחת על הרים רחוקים, כטל הפריחות הנוטף בפרחים. כטוהר השלג,הצחור הנצחי, כשמע הזמר,בבוא האביב, כציפור באויר הדואה במרום, כדמעה מן העין,הממאנת לפול. אכן האהבה שאת מתארת פה,כמעט ואינה ניתנת לתיאור!היא סוחפת,מרגשת,מטורפת!ממש כמו שאמרת...מדהים פשוט!הבאת לי השראה...;-) אין לי עוד מילים להוסיף.. רק שנזכה כולנו לחוות את האהבה הזאת במהרה.. תודה לך יולי!=] [ליצירה]
- [ליצירה] וואי כמה נכונים דבריך!נכוןנים וחזקים כמו הסוף הלא ידוע...מש נהיניתי מהמילים והתיאור האחרון...כל כך תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב כשאדם אהוב עוזב כך..זה כואב ואפילו פוגע..אבל צריך להתגבר ולזרום עם החיים!כי אלה החיים,ואין איך לשנותם..ובע"ה יבוא ה"מושיע" שלך ותשכחי מכל מה שהיה,והיד החמימה תחזור שוב ללטף בחום על אותו הספסל שעליו היית יושבת תמיד..יהיה טוב..=] תודה לך.. [ליצירה]
