אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
פייי, וואי וואי וואי
פשוט - כל שמות התואר הנפלאים והתקניים כבר נכתבו על ידי בהתייחס ליצירותיך.
אז עברתי לאלה שבסלנג.
ולמען הסר ספק, במידה ובכל זאת לא הובנתי:
מ ד ה י ם!
[ליצירה]
אוי, זה ממש עצוב
ואת ממש לא ריקה. גם אם את מרגישה כך. כלומר, התוכן נמצא בך, באשר את, ואין צורך למלא במשהו מבחוץ... כל מה שמגיע מבחוץ הוא זמני, רגעי וחולף.
התעצבתי מאד לקרוא, שאפילו יוצרת מלאה שכמוך, נקלעת לאחיזת העיניים הזו שהיא ריקה. את לא, ואל תיכנעי להרגשה הזו. ואולי תקראי את מה שיהודית בת עמי כתבה לי, על היצירה שלי חסרון. זה נראה לי מאד קשור...
שתהיה שבת שלום.
[ליצירה]
התרגשתי, שוב!
טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום.
את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן.
שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול".
מאד עצוב ומאד נוגע.
עוד!
תגובות