אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
הא לך תגובה נוספת
קודם כל, סחטין על היוזמות שאתה לוקח כדי לקבל תגובות, ולא נח לך על זרי הציפיה. אבל ואני יכולתי להיות כמוך. אך למרות שאני תמיד משוועת לתגובות, ולא תמיד מקבלת, ודאי לא מספיק, אני דוממת את אכזבתי.
ועכשיו - שירך. אני לא בטוחה שהצלחתי להבין אותו. כלומר הוא באמת כתוב יפה, אך לא ברורה לי הסיטואציה המתוארת. האסוציאציה שעלתה לי בראש הינה הקרבת הילדים בגיא בן הינום על ידי הוריהם, ואני חוששת שמא פספסתי בענק... הינה, גם אחרי שקראתי אותו פעם שלישית.
התואיל אפוא לבאר לי, למה התכוון המשורר?
המשך יום נעים וטוב.
[ליצירה]
[ליצירה]
אכן, ענק!
כמה שזה מצחיק, ככה זה נכון, לצערי.
ואני חולקת על סוערה, במחילה, מאחר והקטע הפסיכוסופי הזה - מנסיוני - שמור בעיקר לגברים. אנחנו, הנשים הסתגלניות להפליא ממהרות להפנים את האמת הכואבת, שנסיך - שלא לדבר על סוס לבן - אינו קיים. הגברים, בחלקם הלא קטן, מסרבים, פשוט מסרבים, להפנים שכנראה אין סינדרלה/רפונזל/שלגיה, ומצפים לזבנג שיכריע את ליבם הדואב ממבט ראשון.
אבל זו טענה שאני יודעת כי היא טעונה ביסוס אמפירי.
אשוב למעבדה, ואנסה לבססה.
כך או כך - גדול!
[ליצירה]
תודה לכולם!
נגה נגה - הצצתי במכתב שלא נשלח, ונאלמתי דום. עייני שם...
חזן יקר - השיר נועד לתאר מציאות של בריחה. בהחלט, יש מקום לשיח על דברים, במקביל ללחיות אותם. אינני חושבת שיש סתירה ביניהם. אך השיר נועד לתאר מציאות שבה השיח הופך לעיקר, ולפרגוד שמאפשר לנו להתגונן - ממש כך - מפני החיים. ואתה ודאי תסכים איתי, שכמה שהיא אנושית - הבריחה הזו, ככה היא הרת אסון...
תגובות