ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ...ואני אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני. כמה משפטים חזקים מאוד. ולא, לא השתגעת. [ליצירה]
- [ליצירה] (...) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הסיום. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטערת, אבל לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי רעיון רציף מההתחלה ועד הסוף. אין כאן רצף. השורה השנייה מבלבלת - הקיטוע במשפטים מערפל את המין של הדובר/ת. לא הבנתי מה זה כרית פרוצה. יש רצף פעולות - הכאה, סגירה, המתנה; לא הבנתי איך הן קשורות אחת לשניה. בשורה התחתונה, אני חושבת שכדאי לעבוד על ההעברה של הרעיון בצורה רצופה ואחידה. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין פה. ובמיוחד הכביכול "כניסה" של הכותב לקצב - זה משתבח ככל שהשורות מתקדמות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אמרתי שאני מסכימה. אבל הביצוע מעולה - ואם יורשה לי לומר, אחד הטובים ביותר שראיתי כאן בזמן האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] הבית האחרון - שאני חושבת שהוא הפואנטה של השיר - הרגיש לי, בכל זאת, קצת מפוספס. אולי בגלל העימוד, אני לא יודעת; אבל כדאי לעבור על זה שוב, זה חזק. ולמה אין כותרת וסיווג? [ליצירה]
- [ליצירה] היתה לי בעיה רצינית עם הקצר הזה - מאחר וזה מה שהוא, בפשטות. 'קצר'. זה מקטע, זה הבזק, זה פריים בודד. זו תמונה של מחשבה על מישהו או על משהו, שלא מעוגנת בשום דבר. הקיטוע נובע לא רק מהצמצום במילים אלא גם מהאופן שבו השתמשת בהן: ברק החיים לא מתעמעם בהתחלה, טוב. לא נגעה בו יד מוכתמת - במי? בברק החיים, או במי שהקטע מדבר עליו? דמעותיו - של מי? עד כאן, תחבירית, הכל מוסב על הברק. כיבסו כל נגע כל חושך וכל צל זו מטאפורה, כמובן, כי הרי אין אפשרות לכבס נגעים או צללים או חושך. אבל פשוט לא הצלחתי להבין מה המשמעות שלה. או למה בחרת דווקא במילה הזאת. אני חושבת שיש כאן עוד עבודה - להבהיר, להרחיב, למקד את המשפטים ככה שיהיה ברור על מי מדובר ומתי. בהצלחה. [ליצירה]
תגובות