[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
*.
האמת?
אני הכי אוהב את הבמבות הדפוקות.
לולו מקום ראשון.
אחר כך שאשא.
אחר כך פה גדול ופרפר, ביחד.
אבל הכי הכי אני אוהב,
את במבה "אשר".
למה? לא יודע. ככה זה אצלי. אוהב במבות דפוקות.
האמת- עזבו, אל תיקנו. אשר במבה חרטא.
(הברקה של השבת האחרונה)
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
גפרור- אנחנו לא מתנגדים להתנתקות מסיבה פוליטית, אלא קיומית, אישית, בראשיתית.
מי שלא ידע מעולם חיבור מהו, כנראה שלא יבין את הטרגדיה שבהתנתקות.
חוץ מזה, השיר לא נכתב על ההתנתקות בדווקא, אלא על קריעה פנימית שההתנתקות היא מטאפורה אליה.
[ליצירה]
*.
מית, זה בסדר, הטובים בצד שלך..
ואני מציע למי ש ז ה מה שכתוב בפרטי היוצר שלו: "מחר חשבתי יהיה טוב אמרתי :"חציל" ויצאתי בריצה להפריח יונים בבית לויה", לצמצם את עצמו לפני שהוא כותב ביקורת באף גבוה.
חוץ מזה שארוטיקה זה לא רע בהכרח..
נו, די.
ותודה לשרה בערוגה, שהתגובות שלה מצחיקות אותי תמיד. אשיב ממצולות, בחיי...
[ליצירה]
*.
בקריאה שניה עולים דברים שלא עלו בקריאה ראשונה. אז בואי נסדר קצת:
א. הנסיון יפה וכמעט משכנע. אני חושב שהעוצמות של הרצוא ושוב יותר חזקות, חותכות, שוברות, אבל להרגשתי, ללא שמץ של התנשאות, מי שלא היה בתוך זה לא יצליח לכתוב על זה. כמו שאני לא אצליח לכתוב "עד הסוף" סצינה של... לידה נגיד, או לילה אחרי שמירה או משהו כזה, דבר שלא חוויתי מעולם. מה שעשית, לדעתי, הוא לתת את המקסימום שאפשר של מי שרואה את זה מבחוץ, וזה יפה מאוד.
ב. יכול להיות שאני טועה, ובעצם הצלחת לבטא יפה תחושות של בחור (מילה מגעיללללה) בשיעור א', שעדיין לא מודע לעומק החוויה, לסחיפה של שני העולמות, ולכן שניהם אצלו במינון די נמוך.
ג. עדיין מרגיז אותי הקטע של ה"טומאה". אם את לא מתכוונת לשתף אותנו, למה את זורקת לנו עצמות יבשות? זה ממית את הטקסט בעיני, לא מחייה אותו.
ד. אהבתי מאוד את הקטע שלא שמתי לב אליו בהתחלה: "אולי אני עושה את זה יותר מידי, במקום לחשוב על אחרים. לא משנה.. חושב על עצמי". השנינות של "במקום לחשוב על אחרים, לא משנה", מלשון שוני, הופכת את הטקסט לרב רובדי, וזה מגניב... יפה לך.
אני מצליח בלהיות נחמד?
(אה, גם: תודה על הפירגון. והוא לא ר"מ שלי, סתם רב בישיבה.)
מוסיף אור ללא קלישאות.