[ליצירה]
בנוסף לכל מחאותיי
אותם כבר כתבתי בעבר כתגובה לשיריך, אעיר הפעם: "מה זה, הפכת גם ללשונאי / 'ממציא מילים' שכזה?" מה זה צריך להיות, "כאש-צורבייה"? מה זה "צורבייה"? מימיי לא שמעתי על מילה כזאת... ו"הולמן פעמוני אזהרה"... מה זה ה'הולמן' הזה..? משהו כמו פטיש, אולי..? לא, באמת! תסביר לי, לבור ועם-הארץ שכמותי, מה זה כל הביטויים האלה??? ו"רחפיה"? מה זה לעזאזל "רחפיה"? משהו שדומה ל'רחפת'??? ולסיום, בשורה האחרונה: "נדע גנים לזרות"... בטח התכוונת לומר: "נדע גנים ל-ז-ר-ו-ע", נכון? הרי בוודאי לא תרצה לזרות גנים שלמים לרוח...
[ליצירה]
כן, גם זה נכון,
ככל שאנו לומדים יותר, מבינים אנו כי איננו מבינים עוד
כ-ל-ו-ם! ואולי לזה כיוון שלמה המלך עה"ש כשאמר: "יוסיף דעת- יוסיף מכאוב". וזה גם כנראה מקור הביטוי: "מגלה טפח, ומכסה טפחיים". כרגיל- נפלא וקולע למטרה!
[ליצירה]
כן, גם הפעם...
יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל.
[ליצירה]
[ליצירה]
למה "במשפט אחד"?
לא יותר מתאים לסווג זאת כ"שירה"? עובדה, קראתי, ושוב קראתי, חקרתי וחקרתי , ולא הבנתי בדיוק למה הכוונה. בכל-מקרה אהבתי. החזן.
תגובות