אמנם
חובב לנדוי
-
"כי אנחנו כאן בשבילך!
למה?"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הקטע ממש יפה התמונה אולי קצת לא.. [ליצירה]
- [ליצירה] . תמונה מדהימה. הריקוד המתפתל הזה שלה, והצל שאוחז בה- - - זה ממש יפהפה. איך עושים את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דבר מקסים. השיר והתמונה. חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת [ליצירה]
- [ליצירה] וואו [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חזק ומרגש חובב שיר חזק ומרגש נהנתי מכל רגע של קיראה בו יופי של יצירה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כיסוף. יצירה מדהימה!! השיר והתמונה כאחד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לחובב. [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק, כל העסק [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אני מוציאה שלדים מארון הזמן, כל כך חבל שהוא האחרון גונז אותן במהירות מקסים, התמונה, היצירה והשילוב בין השניים. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ נכנס ללב שלי. כ"כ אני. ממש נגעת בנקודה רגישה כ"כ אצלי. תהיה חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] שטיבעל זה חדר. שטיבלעך פרושו חדרים. זה אומר בד"כ בי"כ שיש בו מלא חדרים קטנים וצפופים שאפשר למצוא שם מניין שחרית בעשר בלילה ומניין מנחה של לפני שבת צמוד להבדלה... משהו כזה. יש כל היום מניינים. קמת באחת עשרה וחשקה נפשך במניין שחרית? אם אין בסביבה מניין חב"ד או שאתה בצפת ותוכל ללכת לקאסוב, חפש את השטיבעל המקומי.... זה אמור להיות עצוב? ריקני? שטיבלעך עם מניין אחד לא ממלא את תפקידו... זאת הכוונה? אני מת לדעת.... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ונורא כאחד. פרוזה מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] איכסה פשוט גועל נפש. לא רק שזה לא מתאים זה גם לא אומנות הדבר הזה... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] החכמה משטה בי... [ליצירה]
- [ליצירה] כבר הרבה זמן שאני מנסה להצליח לכתוב שמחה. אני מנסה כ"כ, והמילים נמחקות לי. השמחה קיימת אך היא איננה רוצה להתחבר אל הנייר. הייתי מתוסכל כי כל הכתוב הוא רק בעצב. ואת גרמת לי להבין שזה שווה את זה. יותר יפה לכתוב עצב. שמחה היא רק כדי להרגיש. את מוזמנת לדף-יוצר שלי, לקרוא כמה דברים על "ארספואטיקה". ככה רואים לזה..?... אהבתי מאוד, תמשיכי. חובב. [ליצירה]
- [ליצירה] אמר לי על זה מישהו פעם "אדם בתוך עצמו הוא גר" מי יתן ולא תשברי את בית עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] אקומה צריך (ואפשר) למלא את עצמנו בעצמינו. אני אסביר את עצמי... כמו שהגוף משלים את העור הנקרע בפצעים, כך הנשמה משלימה את החור הנפער... הסוף ממש מסחרר. כמעט נפלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ עצוב. עלתה דמעה בזווית עיני. הפנייה ההדרגתית של השיר מהמצב הכואב אל ה"חוסר שביעות רצון" שנובע מהתשומת לב המיותרת שהיא תקבל, לדעתה- זו הפואנטה של השיר. לדעתי החזרה בכל פעם על המשפט "זהו הרגע שממנו והלאה" מכבידה על הקריאה ושוברת את הזרימה של השיר. כדאי להוריד אותו ברוב המשפטים ולהשתמש בפיסוק נכון כדי לצמצם את המשפט. משהו כמו: "זהו הרגע שממנו והלאה המשפחה לא תחזור להיות מה שהייתה, שממנו והלאה לא כל הלילות ישמשו לשינה. זהו הרגע שבו יסומן מינוס במשפחה." [את המשפט האחרון אני לא כ"כ אוהב ולא כ"כ רואה איך הוא עוזר לתאר את העצב..., לדעתי, הוא מגלה מהר מידי על המוות שעליו מדובר] אפשר להשתמש כמה פעמים במשפט הפתיחה, זה יפה וזה נקרא "אנאפורה", אבל לא ברצף כזה ובכמות כזאת. נסי לשכתב ואני בטוח שהשיר ישתפר מאוד. בהצלחה! אבל זו רק עניות דעתי, עשי מה שנראה לך. [ליצירה]
תגובות